Thiruvannamalai, Tamil Nadu

רחובות טירוונמלאי הם זיקוק התדמית הקלאסית של הודו: על הרעש וההמולה, העסקים האפורים, הלכלוך והזוהמה, הגברים הרציניים וילדות בית-הספר המצחקקות, הפרות, הקבצנים, מצעד צבעוני שחוצה וחוסם לפתע בצהרי היום את הרחובות הראשיים, רוכבי אופניים ואופנועים מקרקשים, עגלות רתומות לשוורים הנעקפות על ידי ריקשות מצפצפות ואוטובוסים שואגים, שלטי החוצות הענקיים עם פניהם של פוליטיקאים טאמילים, כלבים עזובים פצועי קרבות, עיר דחוסה ללא מדרכות ועם כבישים מרוסקים, ובשוליה בתים כפריים ואווירה חקלאית. וכל זה מסביב למקדש גדול ומרשים ובעיקר, כל זה פרוש למרגלות הארונאצ'לה: ההר הקדוש המתנשא מעל העיר, שיווה עצמו שהתגלגל כאן בדמות עמוד של אש ולאחר מכן בדמותו של ההר עצמו, ונשאר שם, משקיף מלמעלה על העיירה והמקדש שבליבה. המתח היוצר והמשלים בין הקדושה לזוהמה בולט כאן במיוחד. י
י
הו ארונאצ'לה! הם שרים להר, ארונאצ'לה שיווה. וההר אכן מרשים, מעורר השראה, ומושך אליו למרגלותיו הודים ומערביים רבים הבאים ללמוד ממורים רבים (על הראשון והחשוב שבהם תוכלו לקרוא בפוסט הבא),שהתקבצו ובאו להרצות את תורתם, מעין רישיקש של הדרום. רק שבניגוד לרישיקש, לכאן באים רק תיירים המבקשים את הסוג הזה של לימוד, והמוני בית ישראל המטיילים בהודו עדיין מדירים רגליהם מטירוונמלאי. עניין של זמן, אולי.


***
נכתב 23/2/07