Saturday, June 16, 2007

אודות בלוג זה

הבלוג שלפניכם נכתב במהלך מסע בהודו, שהחל ב-23 בנובמבר 2006 והסתיים ב-13 ביוני 2007. פרסמתי בו לפחות פוסט אחד מכל מקום בו שהיתי לפחות לילה אחד, להוציא כמה לילות בהם ישנתי ברכבות או אוטובוסים ולמעט שנים או שלושה מקומות אליהם חזרתי שוב; בכמה מקומות אליהם אליהם חזרתי היתה משמעותית קצת יותר כתבתי פוסט עם הכותרת "ביקור חוזר" (ריויזיטז). כמו כן פירסמתי מדי פעם פוסטים קטנים ובהם מעט מאווירת הטיול, או מסרים שיועדו למביני דבר :)י

במבט לאחור אני יכול לומר עד כמה כתיבת הכתיבה עצמה השפיעה על הדרך בה חוויתי את הדברים: הידיעה כי אני מחויב לפרויקט הפירסום בבלוג גרמה לי לחשוב על כל מקום ומקום ולנסות ולהבין קצת יותר לעומק תופעות והתרחשויות שנקרו בדרכי, בשל הצורך לנסח חוויות, רגשות ותחושות באופן מילולי. גם התחושה "העיתונאית" והרצון לצרף לבלוג תמונות איכותיות כמה שיותר דרבנו אותי לעיתים לא להיות אדיש או פאסיבי. ובסופו של דבר, זו התשובה למי ששאל אותי אם לא הייתי מעדיף "להתנתק". המניע העיקרי לכתיבת הדברים, בשעות קטנות ובמקומות-אינטרנט זרים ומוזרים, היו הרצון והצורך לשתף. מעטים הדברים שעלו כאן לאויר: טקסטים רבים נשארו במחברת, אחרים פורסמו בבמות אחרות, ודברים רבים מאוד לא נכתבו כלל. לא תמצאו כאן, למשל, כמעט שום התייחסות לחיים הפרטיים שלי או של שותפי לדרך, למרות שבמהלך הטיול לעיתים קרובות מאפילים אלה על הודו שמסביב, צבעונית ואינטנסיבית ומרתקת ככל שתהיה. ולארץ הזו, על קסמיה וניגודיה, ריחותיה וטעמיה, העושר שטמון בה והעוני המכרסם בה, לה מוקדשים מעט הדברים הבאים המובאים להלן.

זהו טיבו של הטיול בהודו, ובעולם בכלל, שלעולם לא תספיק להקיף את הכל: יש דברים רבים כל כך לראות ולהספיק, ונקודות מבט רבות כל כך. מעט שבמעט, על קצה המזלג מ203 ימי מסע בתת-היבשת, מוגשים לפניכם. ֿ

י

Friday, June 15, 2007

תמונות

תמונות מהמסע ניתן לראות באתר: י
http://picasaweb.google.com/ramefrat

***
עדכון 27 ביוני - כל התמונות מחלקו הראשון של הטיול עלו לגלריה הנ"ל.
התמונות הבאות יעלו אט-אט לכתובת
http://picasaweb.google.com/ramayaana
***

עדכון אלבומי התמונות לוקח זמן רב, אנא היו סבלניים. בסופו של דבר יהיו כל התמונות אונליין.
בשל מגבלות אכסון, יתכן שיהיו כתובות אחרות לתמונות שיעלו בהמשך, קישורים יפורסמו פה.

י

Thursday, June 14, 2007

מונסון


חשבתי שאתה בהודו,
אמרתי לו.
אני בהודו,
הוא אמר. וגם אתה עכשיו בהודו.
אתה לא מרגיש מוזר?

(אהוד בנאי).

הטיול נראה כמו חלום קצר שנחלם ולא השאיר עקבות, ובבית הכל כרגיל, כאילו נסעתי אתמול וחזרתי היום. זהו סוף המסע בהודו וגם סופו של הבלוג הזה, לינקים לתמונות ולאתרים נוספים יגיעו מאוד בקרוב. תודה לכל מי שליווה, כתב, הגיב או סתם קרא, תודה לכל השותפים המופלאים למסע הזה, ותודה לאל.
מי שמתכנן לנסוע להודו, או סתם רוצה להגיב על הדברים שנכתבו בדפים הקודמים, ולכל הצעה אטרקטיבית אחרת, אשמח לפניותיכם.

רם,
יוני 2007

Tuesday, June 12, 2007

מבט אחרון

מבט אחרון, רגע לפני הפרידה.
דלהי היא הודו. כל מלאי הניגודים מתמצים כאן במרחק כמה דקות הליכה: מהצעירים הלבושים במיטב מחלצותיהם היושבים בקופי דיי ומשוחחים באנגלית (בינם לבינם או בטלפון הסלולרי) אל סוחרי הרחוב בפהרגנג' היושבים יחפים בין פרות וסחי; כולם עסוקים בדת הנפוצה ביותר בהודו, הביזנסיזם, אבל עסוקים בה בערבון מוגבל. דלהי היא הכי הודו שיכול להיות, כי יש בה כל מה שהוא הודו (למעט חופי הים וההרים, אולי), והיא המקום המושלם להתחיל ולסיים בו מסע בהודו. בפעם הראשונה היא מאפשרת לחוות את הלם התרבות במיטבו, ובפגישה חוזרת היא עוטפת אותך במעין סיכום: כל שראית וחווית במסע הזה ושהשאיר בך משקעים כה עמוקים, שלל הניגודים המתמזגים למהות אחת, להוויה אחת, לאהבה אחת שהיא הודו, שהיא הטיול, שהיא המטייל; ים אינסופי של אפשרויות, אינספור חלומות שמתגשמים כולם, טובים ורעים כאחד.
(11/06/07)

***

כל הקסם של הודו ספוג בי, מתמצה בי באחת. על הטוב והרע שבה, על פלאיה ואסונותיה, על יופיה ועליבותה, על היותה, על אנושיותה הכה-ארצית ודמיונה הפורה, השמימי, על עתיקות ימיה ותרבותה ועל ההווה המודרני, התעשייתי, המסחרי, הממותג, המלוכלך, ועל העתיד שיבוא, על היאוש שאין בה כלל ועל התקווה, על מציאותה.
(10/06/07) י
***

Sunday, June 10, 2007

Delhi, Delhi (Revisited)

דלהי מכה בך במלוא רשעותה וללא רחמים כשאתה יוצא מהמטוס; דלהי של הקיץ אינה דלהי של הסתיו, עכשיו חם ולח ומלוכלך כל כך. לפני שעה ועשרים דקות היית בלדאק, ארץ של פסגות מושלגות, שנשקפו אליך במלוא תפארת בריאתן מחלון המטוס, הרים מדבריים ונחלים ונהרות, תבליט גבעות מדבריות על חמוקיהן וזיזי הסלעים המשתברים בקצוות. נוף יפה עד ללא תיאור של מדבר גבוה וקר. י
אבל במישורים היום יום חם במיוחד, שמזכיר לי את היום מבשר הרעות בסרט "עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי. במחנה הפליטים הטיבטי במג'נו-קה-טילה (המקום בו בחרתי להתאכסן, במסגרת האוירה הטיבטית של סוף המסע הזה) האויר עומד, לוהט, עוטף את כולך בשמיכה הבילה. אין מפלט, למעט אולי המסעדה הממוזגת של הגסט האוס או באינטרנט הממוזג, אבל גם המזגן העייף לא ממש מצליח לעמוד במשימה. ברחוב אנשים נוטפים, משיבים על עצמם רוח עם חתיכת עיתון, מנסים למצוא טיפת אויר אל מול המחנק בבתים פנימה, בהם גם המאוורר לא עובד בשל הפסקת החשמל. גברים טיבטים מגלגלים את החולצה מעל הבטן, חושפים כרס נוצצת אגלי זעה. אנשי הרים אלה, עם גנים המורגלים לקור, מצאו מפלט דווקא כאן בדלהי הקודחת מחום, המשוועת למונסונים שיגיעו ויביאו הקלה. י
(10/06/07) י
***
ועיתוני הבוקר מוסרים את המספרים: 49.5 מעלות צלסיוס נמדדו בבירה, ובחישוב עומס החום הלחות הגבוהה גורמת להרגיש כאילו 55 מעלות! אם להאמין לעיתון... בכל מקרה, ביום שאחרי עדיין ים מאוד אך מורגשת הקלה משמעותית, ואפשר להסתובב ברחוב, למרות שדברים אלה נכתבים בקפה "בריסטה" הממוזג היטב בקונט סירקוס. העיתונים גם מספרים שלפחות 59 מקומיים נפטרו בשל עקת החום שנחתה על צפון הודו, ו"הטיימס אוף אינדיאה" חושב כבר קדימה, על המונסונים שצריכים להציל את המצב: מלאכת ניקוז הביוב לא הושלמה עדיין, והעיתון מזהיר שגם השנה צפויה התנועה בדלהי לעצור לנוכח הצפות הדרכים במי המונסון שצפויים להצטבר בשלוליות ענק. י
(11/06/07) י

Friday, June 8, 2007

Diskit (Nubra Valley, Ladakh), Jammu & Kashmir

במסע בן שלושה וחצי ימים לעמק נוברה ("העמק הירוק") שברנו לפחות שני שיאים גיאוגרפיים חשובים, או בשפת העם "סימנו וי": ראשית, חצינו (פעמיים! הלוך וחזור) את קדרונג לה, מעבר ההרים לכלי רכב ממונעים הגבוה בעולם (לטענת ההודים; ויקיפדיה טוענת אחרת), ובקיצור, בגובה 5,359 מטרים מעל פני הים, כנראה שזה המקום הכי גבוה שאהיה בו אי פעם. בתמונה מצולמים מאחורי מה שלטענת ה"לונלי פלאנט" הם השירותים הציבוריים הכי גבוהים בעולם, שהיו נעולים ולכן נאלצנו להסתפק בשלג שמאחוריהם. י


ושנית, הגענו לפנאמיק, כפר קטן ונטול ייחוד אלמלא היתה זו הנקודה הצפונית ביותר אליה מורשים תיירים זרים להגיע בהודו. נקודת ציון צנועה, סמל קטן למסע בן אלפי קילומטרים שהולך ומגיע לקיצו, ובמהלכו הגענו מקנייקומרי לכאן. העמק עצמו יפייפה, נופי לדאק אינם מאכזבים ואינם משעממים אף לרגע. י


שיאו של הטיול היתה ללא ספק ההליכה מהכפר דיסקיט שבו התאכסנו לכפר היפה הונדר; במהלכה השתעשנו בדיונות החול (לצערי, על התמונות הטובות ביותר חל איסור פרסום); תפסנו טרמפ עם משאית צבאית; לחצנו את ידו של חייל צבא הודו שסיפר לנו על התקופה בה שירת בכח האו"ם בלבנון (והמתין בעמק לביקור של שר הביטחון ההודי שהגיע מעט אחרינו לאוהל מפואר שהוכן לו באמצע הדיונות); ומפגש קצר אך משמעותי עם עדר גמלים קטן, שריד כמעט נכחד לגמלים שהוליכו כאן בעבר את שיירות הקרוואנים צפונה, לכיוון דרך המשי. י


***


נכתב 10/06/07

Friday, June 1, 2007

Pangong Tso




אתם יכולים לקרוא על הפנגונג טסו, אגם מאורך שחלקו הגדול נמצא בשטח טיבט, ויכולים לראות את התמונות. אבל אף מצלמה בעולם לא יכולה לתפוס כמה יפה המקום הזה, ועד כמה היה לנו קר שם. י


***
ובדרך עברנו בצ'אנג לה, מעבר ההרים לכלי הרכב השלישי בגובהו בעולם (5,270), מקום מושלם למלחמת שלג קצרה, שכן אין די חמצן באויר כדי להשליך שלג אחד על השני לאורך זמן. י
***


***התמונות של האגם באדיבות רוני הצלמת המעולה. עוד תמונות בקרוב, באמת, שווה לחכות***י

Leh (Ladakh), Jammu & Kashmir


הודו נראית כה רחוקה מכאן. לדאק היא עולם אחר, יקום בפני עצמו, קרובה יותר לטיבט מאשר להודו, עם מראה כה מיוחד עד שנדמה לעיתים שאנחנו על הירח, או בכוכב כלשהו. זה מתחיל בנוף: בראשיתי, פראי, יבש, קר, משונן, אדמה שבורה ומחורצת, ,סלעים אדירים, ועל הפסגות שלג. וממשיך באנשים: אקזוטיים, חייכינים וחזקים; ילדים וזקנות, מוכרים בחנויות, נזירים בודהיסטים. כל לדאקי ראוי לצילום. י
הודו איננה כאן, ואולי היא כאן בהחבא, בין השורות, בנוכחות הצבאית האינטנסיבית ובלוחיות הרישוי המוכרות. הגיאוגרפיה הכופה בידוד יבשתי מהודו במשך שמונה חודשים בשנה; התרבות השונה: השפה הלדאקית, הדת הבודהיסטית, המוצא האתני והאוכל הטיבטי; והנוף השונה כל כך מזה של תת-היבשת הופכים את הטיול בלדאק לחלק נפרד במסע, טיול אחר. י
י
לה עצמה מחווירה אל מול הנוף שמסביב; עיר הבירה של חבל לדאק והבירה ההיסטורית של הממלכה הלדאקית היא לא יותר מעיירה קטנה ומאובקת. הגענו אליה כסנוניות ראשונות, תייירם ראשונים של תחילת עונת התיירות הקצרה שבין השלגים. בימים הראשונים אכן היה קר מאוד ומטיילים אחרים כמעט ולא נראו, חנויות רבות עדיין היו סגורות ותחושת אינטימיות נעימה עמדה באוויר. וכמו הצמחיה שנפתחת אחרי הקור הגדול של החורף פני הדברים משתנים במהירות מול עינינו, מדי יום העיר מתמלאת ונפתחת, וגם מזג האויר מתחיל להיראות כמו קיץ. י
***
נכתב 29/5/07, 30/05/07, 8/6/07