מבט אחרון

מבט אחרון, רגע לפני הפרידה.

דלהי היא הודו. כל מלאי הניגודים מתמצים כאן במרחק כמה דקות הליכה: מהצעירים הלבושים במיטב מחלצותיהם היושבים בקופי דיי ומשוחחים באנגלית (בינם לבינם או בטלפון הסלולרי) אל סוחרי הרחוב בפהרגנג' היושבים יחפים בין פרות וסחי; כולם עסוקים בדת הנפוצה ביותר בהודו, הביזנסיזם, אבל עסוקים בה בערבון מוגבל. דלהי היא הכי הודו שיכול להיות, כי יש בה כל מה שהוא הודו (למעט חופי הים וההרים, אולי), והיא המקום המושלם להתחיל ולסיים בו מסע בהודו. בפעם הראשונה היא מאפשרת לחוות את הלם התרבות במיטבו, ובפגישה חוזרת היא עוטפת אותך במעין סיכום: כל שראית וחווית במסע הזה ושהשאיר בך משקעים כה עמוקים, שלל הניגודים המתמזגים למהות אחת, להוויה אחת, לאהבה אחת שהיא הודו, שהיא הטיול, שהיא המטייל; ים אינסופי של אפשרויות, אינספור חלומות שמתגשמים כולם, טובים ורעים כאחד.
(11/06/07)

***

כל הקסם של הודו ספוג בי, מתמצה בי באחת. על הטוב והרע שבה, על פלאיה ואסונותיה, על יופיה ועליבותה, על היותה, על אנושיותה הכה-ארצית ודמיונה הפורה, השמימי, על עתיקות ימיה ותרבותה ועל ההווה המודרני, התעשייתי, המסחרי, הממותג, המלוכלך, ועל העתיד שיבוא, על היאוש שאין בה כלל ועל התקווה, על מציאותה.
(10/06/07) י

***