Bhagavan Ramana

איך תדע שמצאת את המורה הנכון? י
י

המורה שילמד אותך את האמת לא רוצה לדבר. הוא שותק רוב הזמן, ומלמד שתיקה, כי תורתו שתיקה. הוא מדבר מעט וכותב עוד פחות, וגם את זה הוא עושה רק כדי לתת לתלמידיו כיוון, הבנה עקרונית, אומר מהי הטכניקה ולאחר מכן תרגול. הטכניקה היא דממה והתרגול בדממה. י

הוא גר 17 שנים במערה, לא מוציא הגה, חרקים עוקצים אותו ועכברים נושכים אותו והוא לא שם לב. ליבו, כך הוא לימד, נמצא בצד ימין של החזה. לא הלב הפיזי, זה שבצד שמאל המספק את הדם לגוף. הלב האמיתי, שלא חושבים בו אלא יודעים בו. י

תורת ידועה, מוכרת, ובכל זאת יש בה רעננות, פשטות ומקוריות; מקוריות, כי היא באה ממקור ראשון, מחוויה, ואינה מעובדת מספרים. י

הוא עניו. חי חיים צנועים, כשירד מהמערה שעל ההר ויסד עם תלמידיו את האשראם, התעקש לאכול אחרון ולקבל מנה צנועה משל כולם. כשעמלו על הקמת מבנה חדש, התעקש לעבוד, וכשלא איפשרו לו מחמת בריאותו נעלם לילה אחד, ואחרי חיפושים מצאוהו עובד בחומר ובלבנים. י

תורתו: חקירה עצמית. שאל את עצמך: "מי אני?" ואם תתמיד במאמץ ממושך ומכוון היטב, תגלה את האמת. בעצמך. י

הוא "עזב את גופו" כמו שנוהגים לומר כאן על הנפטרים ב-14 באפריל 1950. רוחו עדיין כאן, מחייך מכל תמונה ובעיניו אור. י

האשראם שקט, קטן, הקהל מגוון ורציני מאוד. כסף זה העניין האחרון כאן. לוח הזמנים כולל מעט טקסים (הינדים, אך המקום לא שייך לשום דת ממוסדת), קצת שירה וקריאה של טקסטים הקשורים לתורתו, והרבה מדיטציה, שמעולם לא היתה קלה יותר. י

הוא אמר: "הגורו הוא בפנים, בלבו של התלמיד". גורו חיצוני, בשר-ודם, ילך כמו שהוא בא, הוא זמני, איך הוא יכול ללמד על אמת נצחית? י

***
עריכה 27/3/07 - מצורף לינק לספרו של ראמנה מהרישי "מי אני?" י

Thiruvannamalai, Tamil Nadu

רחובות טירוונמלאי הם זיקוק התדמית הקלאסית של הודו: על הרעש וההמולה, העסקים האפורים, הלכלוך והזוהמה, הגברים הרציניים וילדות בית-הספר המצחקקות, הפרות, הקבצנים, מצעד צבעוני שחוצה וחוסם לפתע בצהרי היום את הרחובות הראשיים, רוכבי אופניים ואופנועים מקרקשים, עגלות רתומות לשוורים הנעקפות על ידי ריקשות מצפצפות ואוטובוסים שואגים, שלטי החוצות הענקיים עם פניהם של פוליטיקאים טאמילים, כלבים עזובים פצועי קרבות, עיר דחוסה ללא מדרכות ועם כבישים מרוסקים, ובשוליה בתים כפריים ואווירה חקלאית. וכל זה מסביב למקדש גדול ומרשים ובעיקר, כל זה פרוש למרגלות הארונאצ'לה: ההר הקדוש המתנשא מעל העיר, שיווה עצמו שהתגלגל כאן בדמות עמוד של אש ולאחר מכן בדמותו של ההר עצמו, ונשאר שם, משקיף מלמעלה על העיירה והמקדש שבליבה. המתח היוצר והמשלים בין הקדושה לזוהמה בולט כאן במיוחד. י
י
הו ארונאצ'לה! הם שרים להר, ארונאצ'לה שיווה. וההר אכן מרשים, מעורר השראה, ומושך אליו למרגלותיו הודים ומערביים רבים הבאים ללמוד ממורים רבים (על הראשון והחשוב שבהם תוכלו לקרוא בפוסט הבא),שהתקבצו ובאו להרצות את תורתם, מעין רישיקש של הדרום. רק שבניגוד לרישיקש, לכאן באים רק תיירים המבקשים את הסוג הזה של לימוד, והמוני בית ישראל המטיילים בהודו עדיין מדירים רגליהם מטירוונמלאי. עניין של זמן, אולי.


***
נכתב 23/2/07