Thiruvannamalai, Tamil Nadu (Revisited)

נפגשנו בבוקר ליד דוכן הפירות על הדרך המהירה מאורוויל לפונדיצ'רי, ודילגנו אל האוטובוסים המקומיים. חזרה לטירוונמלאי. לא לכל מקום אני חוזר שוב באותו טיול, אבל הנה סיבה טובה לחזור לטירו': בכל ליל ירח מלא מקיפים את ההר. את הארונצ'לה. י

הגענו, התמקמנו בגסט-האוס באחד הרחובות הקטנים והנאים שבשכונה הסמוכה לאשראם, ומיד היה ברור שזה לא יום רגיל. הרחוב הראשי ההומה בדרך כלל באוטובוסים ריקשות אופנועים מכוניות המה עכשיו אדם. המוני אדם. כבר בשעות הצהריים זרם ההולכים היה גדול, והוא הלך וגדל לקראת שקיעה. עם ערב זו היתה כבר צעדה, אלפי טאמילים וגם אורחים מבחוץ הולכים מהר על הכביש הסובב את ההר, רבים מהם יחפים. דוכני משקאות ממתקים פירות מזון גלידות שתיה חמה פזורים לאורך הדרך, מספקים אנרגיה ומנוחה למי שעוצר. אבל נראה שהם לא עוצרים לרגע: 14 הקילומטרים שמסביב להר מכוסים באנשים. ואם עוצרים, אז דווקא במקדשים שבדרך, ויש הרבה כאלה; עומדים בתור, נכנסים, עושים מה שעושים במקדש הינדי, וממשיכים הלאה. י

החוויה עצמתית, למרות שהולכים על הכביש ולא בשביל שלרגלי ההר, ולמרות שעננים כיסו רוב הזמן את הירח המלא. צעדנו בקצב ובתוך ארבע שעות השלמנו את הסיבוב והגענו מותשים לחדרינו, מוותרים על ליקוי הלבנה שהחל כמה שעות מאוחר יותר. רבים מהצועדים, כך נראה, המשיכו בדבקות ללכת מסביב להר כל אותו לילה. י
ולמחרת שוב הכל רוגע, עוד ביקור קצר באשראם של ראמנה מהרישי, ובערב - מסיבת פורים (!) הזויה למדי; בלא תחפושת זמינה, קנינו שרשראות פרחים ליד אחד המקדשים ועטורים בהן שרנו ממיטב שירי החג. י

***

מחר נפרדים מטאמיל נאדו ונוסעים לבאנגלור. הטאמילים הם אנשים קשוחים וגאים, עם שפה ותרבות עשירה וייחודית, ואפשר לומר שהם "יותר טאמילים מאשר הודים". המדינה הידועה במקדשים הרבים ובמסורת ההינואיזם שלה רחוקה גיאוגרפית ממרכז התרבות ההינדית בצפון, ו"הדרום השחור" של הודו מציע למטייל בו חוויות מופלאות. י


***
נכתב 13/3/07

Thiruvannamalai, Tamil Nadu

רחובות טירוונמלאי הם זיקוק התדמית הקלאסית של הודו: על הרעש וההמולה, העסקים האפורים, הלכלוך והזוהמה, הגברים הרציניים וילדות בית-הספר המצחקקות, הפרות, הקבצנים, מצעד צבעוני שחוצה וחוסם לפתע בצהרי היום את הרחובות הראשיים, רוכבי אופניים ואופנועים מקרקשים, עגלות רתומות לשוורים הנעקפות על ידי ריקשות מצפצפות ואוטובוסים שואגים, שלטי החוצות הענקיים עם פניהם של פוליטיקאים טאמילים, כלבים עזובים פצועי קרבות, עיר דחוסה ללא מדרכות ועם כבישים מרוסקים, ובשוליה בתים כפריים ואווירה חקלאית. וכל זה מסביב למקדש גדול ומרשים ובעיקר, כל זה פרוש למרגלות הארונאצ'לה: ההר הקדוש המתנשא מעל העיר, שיווה עצמו שהתגלגל כאן בדמות עמוד של אש ולאחר מכן בדמותו של ההר עצמו, ונשאר שם, משקיף מלמעלה על העיירה והמקדש שבליבה. המתח היוצר והמשלים בין הקדושה לזוהמה בולט כאן במיוחד. י
י
הו ארונאצ'לה! הם שרים להר, ארונאצ'לה שיווה. וההר אכן מרשים, מעורר השראה, ומושך אליו למרגלותיו הודים ומערביים רבים הבאים ללמוד ממורים רבים (על הראשון והחשוב שבהם תוכלו לקרוא בפוסט הבא),שהתקבצו ובאו להרצות את תורתם, מעין רישיקש של הדרום. רק שבניגוד לרישיקש, לכאן באים רק תיירים המבקשים את הסוג הזה של לימוד, והמוני בית ישראל המטיילים בהודו עדיין מדירים רגליהם מטירוונמלאי. עניין של זמן, אולי.


***
נכתב 23/2/07

Kodaikanal, Tamil Nadu

רק שלוש שעות נסיעה ואתה בעולם אחר. מזל שחשבנו לקחת בתיק משהו חם: כי עלינו אל תוך ענן שהתעבה מסביבינו ולא איפשר לראות יותר מעשרה מטר קדימה. מהמישורים החמים של טאמיל נאדו אל "הגבעות", שהן הרים בכל קנה מידה: קודאיקנל שוכנת בגובה 2350 מטר, מקלט מהחום, המלריה, היתושים, הזבובים ושאר קשיי החיים של הדרום. י

ואני מיד מתגעגע לים ולשמש, והענן עוד יושב על הפסגות במשך ארבעה ימים, מסתיר את הנוף הפראי, הירוק והנפלא שנגלה רק אחר כך. קנינו בגדים חמים והלכנו לתור בין העננים. י

במהרה מסתבר שהישראלים הרבים הנוהרים לעיירת הנופש ההודית לא נשארים להנות מהאטרקציות המוצעות בה: רכיבה על סוסים, שייט באגם, גלידה ושוקולד תוצרת בית ושאר אפשרויות קייט ונופש, אלא מעדיפים לנסוע לכפר קטן ולא רחוק בשם ווטהקנל, ושם לשכור בתים ולעסוק באכילת פטריות אינטנסיבית, ובעישון ג'ראס ושאר עשבים מפיגי שיעמום. וויתרנו על חיי הכפר, הבישול העצמי, חיטוב העצים והטבע הפראי לטובת חיי הקייט והנופש. אולי תאמרו, החלטה מפתיעה; הפתעתי גם את עצמי. י

להיות סטלן אין פירושו שאתה מעשן או לא מעשן, זו גישה לחיים, או יותר נכון אורח חיים. יהיו טובים ונחמדים ככל שיהיו, הסטלנים הצעירים הללו אינם שכנים מעניינים במיוחד: פשוט אין עם מי לדבר. הם חיים בענן שלהם ואני, הספיק לי הענן האמיתי שכיסה אותנו. חזרנו מווטה לקודאי ואכלנו מרק וחביתה. בלי פטריות. י

***

נכתב 16/2/07

Madurai, Tamil Nadu

למדוראי, עיר עתיקה, גדולה וסואנת כמו שעיר הודית יכולה רק להיות, הגענו מאוחר בערב והחלטנו שלא להתעכב: הזמנו מיד מקום לאוטובוס לקודאיקנאל למחרת בבוקר. אבל לפני שהאוטובוס הגיע הספקתי לקום מוקדם וללכת למקדש העצום במרכזה של העיר, מינקאשי טמפל. כעשרת אלפים עולי רגל ביום כנראה אינם טועים: הארכיטקטורה מלאת השראה, פסלים, צבעים, נרות ועיטורים, ולוטוס של זהב הופכים את המבנה לרב עצמה, ומצדיקים את ההשכמה המוקדמת. כוס צ'אי (שאגב לא נקרא בטאמילית צ'אי, אלא סתם תה) וקדימה להרים. י

Kanyakumari, Tamil Nadu

יושב על סלע מוקף במים מול החוף, בנקודת המפגש של הים הערבי, האוקיינוס ההודי ומפרץ בנגל, שלושה ימים ולילות במדיטציה עמוקה, הגלים שולחים אליו רסיסים מלוחים. סוואמי ויוקננדה אמר: "חוזק הוא חיים, חולשה היא מוות". היום על אותו סלע ממש, מתחת למקדש-זיכרון שהוקם לזכרו, לא רחוק משעון שמש, מפת זריחות עונתית ומצפן, מחכה לתיירים הפתעה: חדר מדיטציה שקט וחשוך ובו סמל אום מואר בצבע זרחני. ובחוץ יש גלים ושמש. י

מכאן אפשר רק לעלות, לפחות כמשסתכלים על המפה. "השפיץ" הדרומי של תת היבשת ההודית הוא מקום קדוש, עיירה הקרויה על שם האקסית הבתולה של שיווה, שתפקידה לשמור על חופי הודו. המון תיירים, כמעט כולם הודים, עולים לרגל אל מקדש קנייקומארי, משכנה של הבתולה הקדושה, ונאספים לראות את הזריחות והשקיעות שבאות והולכות מן הים. מול החוף שני סלעים, על אחד המקדש לזכרו של סוואמי ויוקננדה (ומקדש קטן נוסף ובו טביעת כף רגלה של הבתולה הנ"ל) ועל השני פסל ענק לזכרו של המשורר הטאמילי הנערץ טירווטלוואר, שכתב למשל: י

SIGNS SPEAK THE HEART
I look: she drops to earth awhile

I turn: she looks with gentle smile

י
בטאמלית זה בטוח נשמע יותר טוב. י
י
מקום חזק, קנייקומארי , נקודת ציון גיאוגרפית וגם נפשית. מכאן מתחילים לעלות צפונה (בקו ישר דרומה אין שום יבשה עד אנטארקטיקה), וגם נפרדים מחברים שרכשת בדרך וחוברים לשותפים חדשים. ומהארץ מגיע דואר אלקטרוני שלא מותיר מקום לספק: זה סופה של תקופה, ותחילתו של פרק חדש. י

***

נכתב 14/02/07