Thiruvannamalai, Tamil Nadu (Revisited)

נפגשנו בבוקר ליד דוכן הפירות על הדרך המהירה מאורוויל לפונדיצ'רי, ודילגנו אל האוטובוסים המקומיים. חזרה לטירוונמלאי. לא לכל מקום אני חוזר שוב באותו טיול, אבל הנה סיבה טובה לחזור לטירו': בכל ליל ירח מלא מקיפים את ההר. את הארונצ'לה. י

הגענו, התמקמנו בגסט-האוס באחד הרחובות הקטנים והנאים שבשכונה הסמוכה לאשראם, ומיד היה ברור שזה לא יום רגיל. הרחוב הראשי ההומה בדרך כלל באוטובוסים ריקשות אופנועים מכוניות המה עכשיו אדם. המוני אדם. כבר בשעות הצהריים זרם ההולכים היה גדול, והוא הלך וגדל לקראת שקיעה. עם ערב זו היתה כבר צעדה, אלפי טאמילים וגם אורחים מבחוץ הולכים מהר על הכביש הסובב את ההר, רבים מהם יחפים. דוכני משקאות ממתקים פירות מזון גלידות שתיה חמה פזורים לאורך הדרך, מספקים אנרגיה ומנוחה למי שעוצר. אבל נראה שהם לא עוצרים לרגע: 14 הקילומטרים שמסביב להר מכוסים באנשים. ואם עוצרים, אז דווקא במקדשים שבדרך, ויש הרבה כאלה; עומדים בתור, נכנסים, עושים מה שעושים במקדש הינדי, וממשיכים הלאה. י

החוויה עצמתית, למרות שהולכים על הכביש ולא בשביל שלרגלי ההר, ולמרות שעננים כיסו רוב הזמן את הירח המלא. צעדנו בקצב ובתוך ארבע שעות השלמנו את הסיבוב והגענו מותשים לחדרינו, מוותרים על ליקוי הלבנה שהחל כמה שעות מאוחר יותר. רבים מהצועדים, כך נראה, המשיכו בדבקות ללכת מסביב להר כל אותו לילה. י
ולמחרת שוב הכל רוגע, עוד ביקור קצר באשראם של ראמנה מהרישי, ובערב - מסיבת פורים (!) הזויה למדי; בלא תחפושת זמינה, קנינו שרשראות פרחים ליד אחד המקדשים ועטורים בהן שרנו ממיטב שירי החג. י

***

מחר נפרדים מטאמיל נאדו ונוסעים לבאנגלור. הטאמילים הם אנשים קשוחים וגאים, עם שפה ותרבות עשירה וייחודית, ואפשר לומר שהם "יותר טאמילים מאשר הודים". המדינה הידועה במקדשים הרבים ובמסורת ההינואיזם שלה רחוקה גיאוגרפית ממרכז התרבות ההינדית בצפון, ו"הדרום השחור" של הודו מציע למטייל בו חוויות מופלאות. י


***
נכתב 13/3/07