Orcha (and Khajurhao), Madhya Pradesh
לקראת כניסת השבת החלה הרכבת לנוע צפונה, חותכת בדרכה את צפון קרנטקה, מהרשטרה ומאדיה פרדש; ואחרי שלושים ושלוש שעות, בחצות שבין שבת לראשון הגענו לג'אנסי. פרידה מרגשת על הרציף מבן, שהמשיך עם הרכבת לדלהי ומשם הביתה, והרף עין לאחר מכן אנחנו בנסיעת אוטו-ריקשה לילית בדרך לאורצ'ה. י
החלטנו לעצור בדרך לווראנאסי לקצת "פעילות תיירותית": האטרקציה היא מקדשי הקאמה-סוטרה בקוג'יראו, ואורצ'ה כתחנה נוספת בדרך. משמעות השם אורצ'ה - "מקום חבוי" - מרמזת במעט על נידחותה, ואולי גם על קסמה של העיירה הקטנה והשקטה הבנויה אל מול מבצר מרשים ובו ארמון מפואר ומתפורר (בבעלות ממשלתית, אני מסנן לעצמי), לכאורה סיבת הביקור. י
היה שווה להתעכב באורצ'ה, ואני הצטערתי קצת שאין לנו עוד כמה ימים. שרנו שירים מול השקיעה על גג הגסט-האוס הידידותי להפליא (כשהגענו בשעת לילה מאוחרת סיפר לנו בעל-הבית על פרופ' אופירה גמליאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים שהתארחה אצלו בעבר), מול המבצר וצבעי השמים, השדות והנהר הזורם לרגלינו וקולות הילדים המשחקים. האווירה היא שילוב מיוחד ומפתיע של "הודו הארד-קור" עם שקט ורוגע; המקומיים מסבירי פנים ולצ'אי שוב יש טעם של מסאלה. י
***
ידענו שלמחרת מחכה לנו יום ארוך במיוחד, אז החלטנו להתפנק לפחות בחלקו: רכב עם נהג לקח אותנו מפתח הגסט-האוס לקוג'יראו, ושם העולם הפוך: לצד מלונות בינלאומיים כמו הולידיי אין ורדיסון ואתר תיירות מושקע יש רעש והמולה והטרדות-מסחר-אגרסיבי כמו שלא ראיתי אפילו בדלהי. קוג'יראו, "אתר מורשת עולמית" מוכרז ואטרקציה תיירותית המושכת לכאן תיירים מהסוג העשיר והמבוגר יותר הנה עיירה ובה אוסף מקדשים בני אלף שנה, המעוטרים בפסלים הכוללים גם פורנוגרפיה קלה יותר ופחות: מובן שהסקס מוכר את האתר לתיירים, למרות שראוי לציין שהמקדשים מרשימים מאוד גם בלי מרכיב הקאמה-סוטרה שבהם. י
נראה שגם נידחותה של קוג'יראו תרמה להשתמרות הפסלים. בהודו הצניעות היא ערך חשוב בעיני כל הדתות, אבל איך שהוא משמרות הצניעות לא הגיעו להחריב את יצירות האמנות האירוטיות. הטיול ביניהן די מוזר: קדושה קשה להרגיש פה (למרות שאפשר) כשהעיניים עסוקות בלחפש שערורויות חדשות בין הפסלים התמימים; וכל פעם שנדמה שהפרנציפ ברור, יש הפתעות חדשות. אתם כבר מתים לראות את התמונות, מן הסתם: י
סיימנו את הסיור מותשים ונסענו עוד שלוש שעות באוטובוס מקומי רועש וצפוף (ראוי לומר: הם מאוד נחמדים, ההודים במדיה פרדש, וההודיות פה יפות יותר מהממוצע) לסאטנה, שם חיכה לנו קרון רכבת ממוזג - עוד פינוק ראוי אחרי יום כזה - שיצא בחצות לדרך והביא אותנו לווארנאסי בשעות הבוקר, טופחים לעצמינו על השכם על היותינו תיירים רציניים, ומשוועים למקלחת. ומחוץ לתחנה חיכתה לנו העיר... אבל על כך בהמשך. י
החלטנו לעצור בדרך לווראנאסי לקצת "פעילות תיירותית": האטרקציה היא מקדשי הקאמה-סוטרה בקוג'יראו, ואורצ'ה כתחנה נוספת בדרך. משמעות השם אורצ'ה - "מקום חבוי" - מרמזת במעט על נידחותה, ואולי גם על קסמה של העיירה הקטנה והשקטה הבנויה אל מול מבצר מרשים ובו ארמון מפואר ומתפורר (בבעלות ממשלתית, אני מסנן לעצמי), לכאורה סיבת הביקור. י
היה שווה להתעכב באורצ'ה, ואני הצטערתי קצת שאין לנו עוד כמה ימים. שרנו שירים מול השקיעה על גג הגסט-האוס הידידותי להפליא (כשהגענו בשעת לילה מאוחרת סיפר לנו בעל-הבית על פרופ' אופירה גמליאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים שהתארחה אצלו בעבר), מול המבצר וצבעי השמים, השדות והנהר הזורם לרגלינו וקולות הילדים המשחקים. האווירה היא שילוב מיוחד ומפתיע של "הודו הארד-קור" עם שקט ורוגע; המקומיים מסבירי פנים ולצ'אי שוב יש טעם של מסאלה. י
***
ידענו שלמחרת מחכה לנו יום ארוך במיוחד, אז החלטנו להתפנק לפחות בחלקו: רכב עם נהג לקח אותנו מפתח הגסט-האוס לקוג'יראו, ושם העולם הפוך: לצד מלונות בינלאומיים כמו הולידיי אין ורדיסון ואתר תיירות מושקע יש רעש והמולה והטרדות-מסחר-אגרסיבי כמו שלא ראיתי אפילו בדלהי. קוג'יראו, "אתר מורשת עולמית" מוכרז ואטרקציה תיירותית המושכת לכאן תיירים מהסוג העשיר והמבוגר יותר הנה עיירה ובה אוסף מקדשים בני אלף שנה, המעוטרים בפסלים הכוללים גם פורנוגרפיה קלה יותר ופחות: מובן שהסקס מוכר את האתר לתיירים, למרות שראוי לציין שהמקדשים מרשימים מאוד גם בלי מרכיב הקאמה-סוטרה שבהם. י
נראה שגם נידחותה של קוג'יראו תרמה להשתמרות הפסלים. בהודו הצניעות היא ערך חשוב בעיני כל הדתות, אבל איך שהוא משמרות הצניעות לא הגיעו להחריב את יצירות האמנות האירוטיות. הטיול ביניהן די מוזר: קדושה קשה להרגיש פה (למרות שאפשר) כשהעיניים עסוקות בלחפש שערורויות חדשות בין הפסלים התמימים; וכל פעם שנדמה שהפרנציפ ברור, יש הפתעות חדשות. אתם כבר מתים לראות את התמונות, מן הסתם: י
סיימנו את הסיור מותשים ונסענו עוד שלוש שעות באוטובוס מקומי רועש וצפוף (ראוי לומר: הם מאוד נחמדים, ההודים במדיה פרדש, וההודיות פה יפות יותר מהממוצע) לסאטנה, שם חיכה לנו קרון רכבת ממוזג - עוד פינוק ראוי אחרי יום כזה - שיצא בחצות לדרך והביא אותנו לווארנאסי בשעות הבוקר, טופחים לעצמינו על השכם על היותינו תיירים רציניים, ומשוועים למקלחת. ומחוץ לתחנה חיכתה לנו העיר... אבל על כך בהמשך. י
No comments:
Post a Comment