Calicut, Kerala

המשך מהפוסט הקודם ->
למחרת, בתוך פחות משעה של נסיעה (ושעה של הפסקה במנגלור, במוסך) חצינו את הגבול לקרלה. עוד בערב הקודם קראנו בספר שקרלה היא המדינה העשירה ביותר בהודו, אך גם הצפופה ביותר, וכן קראנו על ההיסטוריה הפוליטית הייחודית שלה ועל חבל מלאבר שבצפון המדינה, ביתה של הקהילה המוסלמית. י

וכמו במטה קסם, הכל נתגשם מול עינינו הלכה למעשה: מיד אחרי חציית הגבול ראינו מסגדים, נשים ברעלות, גברים עם כיפות מוסלמיות וכרזות ענק בצידי הדרכים ובהן תמונתו של סדאם חוסיין בצבעים זוהרים, מוקף הילה, משל היה עכשיו אחד ממלאכי גן עדן. את הצפיפות הרגשנו תוך כדי תנועה בכביש, שהפך שוב ושוב מ"הייווי" לכביש המרכזי של ערים גדולות והומות אדם, ובהן מסחר ער, תעשיה, שירותים ושאר פעילות כלכלית-יצרנית. הכסף מדבר פה, למרות שהפוליטיקה היא באוריינטציה סוציאליסטית (קרלה היא המדינה הראשונה בעולם שבחרה ממשלה קומוניסטית בבחירות דמוקרטיות, והיא אחד המעוזים העיקריים של נושאי הדגל האדום בהודו). וגם את זה רואים ברחוב, בדמות פסלי ענק של סמל המגל והפטיש בצד הדרך, והפגנות-תהלוכות צנועות שחולפות ברחוב מדי פעם. י

כל זה חלף על פנינו בדרך הארוכה (ארוכה משציפינו, בשל חסימה של גשר שעלתה לנו בקילומטרים רבים של דרכים צדדיות. צריך להיות מוכנים לכל דבר בהודו) לקליקוט, ששמה הרשמי קוזיקוד, ועל תחנת לילה זו אין הרבה מה לספר: היינו עייפים, והלכנו לישון. י

***

נכתב 31/1/07 בקוצ'ין