Amritsar, Punjab

מסענו לחבל קשמיר, אזור המריבה בין שתי המעצמות הגרעיניות הודו ופקיסטן, מתחיל בבוקר אפור גשום של גלישה מהרי ההימאליה לכיוון הפאנג'אב, בהסתבכות קצרה בכניסה לפתנקוט הזכורה לטוב (...) ובנסיעת לוקאל לאמריצר, בקרבת הגבול שנולד בשנת 1947 בין הרוב המוסלמי שמצפון לו לרוב ההינדי שמדרום. הארכנו את הדרך בשל שתי אטרקציות - מקדש הזהב בלב העיר, המקום המקודש ביותר לדת הסיקים, ובשל טקס חילופי המשמרות המסורתי על גבול הודו פקיסטן. היה חם. כלומר, מזג האויר היה חם. אחרי הבוקר הגשום על ההרים, התמודדנו עם חום מבעית, שבעומס התנועה והזיהום של אמריצר הפך לאתגר אמיתי. י

***

במעבר הגבול

אוחז בגדלון פלסטיק קטון
בצבעי ירוק לבן וכרכום
אינאיאה איי לאב יו אינדיאה
את מקיפה אותי מכל עבר
כאן על גבול פקיסטן
הגבול בין התיכון לרחוק
בין הבשר לצמח
בין הקדוש לטהור
על ספסלי בטון בוערים בשמש
המדבר

הללו את הודו! יאללה נז**ן את פקיסטן! להריע למצעד צבאי כאילו היה זה משחק כדורגל, הזוי יותר מכל דמיון. דוברי טאמיל ומלאיאלאם ופנג'בי והינדי ומי יודע אילו עוד שפות מדברים אצלינו. הריעו. מעברו השני של מעבר הגבול, על הטריבונה שממול, האוהדים הפקסיטנים. מרחוק אנו מזהים נשים ברעלות בצד אחד, וציבור קטן של גברים בצד השני, וכשהם מריעים הקהל ההודי העצום מגיב בקריאות "הידוסטאני! זינדוואני! בההרט מעעתקי - יא!" או משהו כזה, בהנחייתו של מנחה דמוי עודד מנשה. הללו את הודו. אמנם אנחנו לוזרים בקריקט, אבל לפחות החיילים שלנו צועדים בסך יותר יפה מחייליכם. וגם המדים שלהם יותר מפוארים. ובכלל. י


***
מקדש הזהב: שיעור באמנות יצירת המקדשים. איך עוטפים שיש בזהב על בריכה ויוצרים תוצאה שאין בה טיפת צעקנות והתייפיפות; רק עדינות, פשטות, רוך ועצמה רוחנית-דתית בלתי מתפשרת. בקווים עדינים, נקיים, בצריחים גבוהים אך לא צורמים, בהיכל זהב כל כך מואר שעדשת המצלמה מסתנוורת בתנאי צילום הלילה. י
חכמי דת יושבים בפינותיהם, בדממה עמוקה, מול טקסטים עתיקים. זקנם מפואר, טורבנם מוקפד, נוכחותם הוד ויראת כבוד. יש כאן פולחן כמו-הינדי, אך ללא פסל או תמונה; ארכיטקטורה כמו-מוסלמית; וקבלת פנים מחממת לב לאורחים שכמונו. הסיקים, רק 2% מאוכלוסית הודו אך בעלי השפעה יחסית רבה הרבה יותר על חיי הכלכלה, החברה והמדינה, מקבלים אותנו במאור פנים. הם בולטים בכל מקום: מזוקנים וחבושים בטורבן המאפיין, לרוב גבוהים יותר, כיאה לעם של לוחמים. הפאנג'אב, שחלקו הצפוני נשאר בפקיסטן, הוא ביתם. דתם הייחודית היא מהצעירות יותר בהודו, ואפשר לקרוא עליה עוד כאן. י
***

עייפים ומיוזעים, אך מרוצים, עלינו על רכבת לילה לג'אמו. י

***
נכתב 16/5/07, 24/5/07