ללא מילים

Hampi Shave
Video sent by ramayaana

Orcha (and Khajurhao), Madhya Pradesh

לקראת כניסת השבת החלה הרכבת לנוע צפונה, חותכת בדרכה את צפון קרנטקה, מהרשטרה ומאדיה פרדש; ואחרי שלושים ושלוש שעות, בחצות שבין שבת לראשון הגענו לג'אנסי. פרידה מרגשת על הרציף מבן, שהמשיך עם הרכבת לדלהי ומשם הביתה, והרף עין לאחר מכן אנחנו בנסיעת אוטו-ריקשה לילית בדרך לאורצ'ה. י
החלטנו לעצור בדרך לווראנאסי לקצת "פעילות תיירותית": האטרקציה היא מקדשי הקאמה-סוטרה בקוג'יראו, ואורצ'ה כתחנה נוספת בדרך. משמעות השם אורצ'ה - "מקום חבוי" - מרמזת במעט על נידחותה, ואולי גם על קסמה של העיירה הקטנה והשקטה הבנויה אל מול מבצר מרשים ובו ארמון מפואר ומתפורר (בבעלות ממשלתית, אני מסנן לעצמי), לכאורה סיבת הביקור. י
היה שווה להתעכב באורצ'ה, ואני הצטערתי קצת שאין לנו עוד כמה ימים. שרנו שירים מול השקיעה על גג הגסט-האוס הידידותי להפליא (כשהגענו בשעת לילה מאוחרת סיפר לנו בעל-הבית על פרופ' אופירה גמליאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים שהתארחה אצלו בעבר), מול המבצר וצבעי השמים, השדות והנהר הזורם לרגלינו וקולות הילדים המשחקים. האווירה היא שילוב מיוחד ומפתיע של "הודו הארד-קור" עם שקט ורוגע; המקומיים מסבירי פנים ולצ'אי שוב יש טעם של מסאלה. י
***
ידענו שלמחרת מחכה לנו יום ארוך במיוחד, אז החלטנו להתפנק לפחות בחלקו: רכב עם נהג לקח אותנו מפתח הגסט-האוס לקוג'יראו, ושם העולם הפוך: לצד מלונות בינלאומיים כמו הולידיי אין ורדיסון ואתר תיירות מושקע יש רעש והמולה והטרדות-מסחר-אגרסיבי כמו שלא ראיתי אפילו בדלהי. קוג'יראו, "אתר מורשת עולמית" מוכרז ואטרקציה תיירותית המושכת לכאן תיירים מהסוג העשיר והמבוגר יותר הנה עיירה ובה אוסף מקדשים בני אלף שנה, המעוטרים בפסלים הכוללים גם פורנוגרפיה קלה יותר ופחות: מובן שהסקס מוכר את האתר לתיירים, למרות שראוי לציין שהמקדשים מרשימים מאוד גם בלי מרכיב הקאמה-סוטרה שבהם. י
נראה שגם נידחותה של קוג'יראו תרמה להשתמרות הפסלים. בהודו הצניעות היא ערך חשוב בעיני כל הדתות, אבל איך שהוא משמרות הצניעות לא הגיעו להחריב את יצירות האמנות האירוטיות. הטיול ביניהן די מוזר: קדושה קשה להרגיש פה (למרות שאפשר) כשהעיניים עסוקות בלחפש שערורויות חדשות בין הפסלים התמימים; וכל פעם שנדמה שהפרנציפ ברור, יש הפתעות חדשות. אתם כבר מתים לראות את התמונות, מן הסתם: י
סיימנו את הסיור מותשים ונסענו עוד שלוש שעות באוטובוס מקומי רועש וצפוף (ראוי לומר: הם מאוד נחמדים, ההודים במדיה פרדש, וההודיות פה יפות יותר מהממוצע) לסאטנה, שם חיכה לנו קרון רכבת ממוזג - עוד פינוק ראוי אחרי יום כזה - שיצא בחצות לדרך והביא אותנו לווארנאסי בשעות הבוקר, טופחים לעצמינו על השכם על היותינו תיירים רציניים, ומשוועים למקלחת. ומחוץ לתחנה חיכתה לנו העיר... אבל על כך בהמשך. י

Hampi, Karnataka (Revisited)

אולי יותר מהכל, זה טיול של ניגודים, קצוות מתוחים המשלימים זה את זה.טינופת וקדושה, עוני ועושר, שכרון ופכחון, אמיתות ואשליות, להחזיק ולהרפות, שקיעות וזריחות, יופי חי וכיעור מכאיב, מודעות ועיוורון, רעב ושובע, נעורים ובגרות, הרים וים, המולה גועשת ושקט פנימי, שלוות עולמים וכאוס מוחלט. י

מאורות הניאון של באנגלור לשדות האורז של המפי. י

חם בדרום. סוף העונה. המרחבים צהובים יותר, השמש קופחת, עומס חום בשעות הצהריים. שתי מקלחות ביום, ושאיפה מתמדת להכנס לאיזה מקווה מים, אגם או נהר או שלולית, לטבול ולצנן את הגוף. המפי, הקיבוץ ההומה של לפני חודשיים, עכשיו עושה את העסקים האחרונים לעונה. מלצרים ועובדי מטבח נפאלים מצטרפים למטיילים ועולים צפונה, להרים הקרירים, להתחיל את העונה שם. י

טבעי לטייל לפי עונות השנה, אנחנו מכירים מושגים כמו "הגל העולה" ו"הגל היורד" בדרום אמריקה, כשאתה בוחר יעד לטיול טבעי לרצות להיות במקום שבו מזג האוויר אידיאלי לטיולים באותו זמן נתון. וחם בדרום, חם ומחמם, ובקרוב יגיעו המונסונים. חלק מהחיים פה, הקושי וההתמודדות של התושבים המקומיים עם מזג האוויר, נחסכים מהתיירים שממהרים להזמין מקומות על הרכבת הנוסעת צפונה. המפי מתרוקנת מול עינינו מתיירים. ביום שישי נעלה גם אנחנו על רכבת, שלושים ושתיים שעות, ונגיע גם אנחנו לצפון. כמעט. י

***

נכתב 7/3/07, 14/3/07

Bangalore, Karnataka

באנגלור, עמק הסיליקון של תת-היבשת, היא הנסיון ההודי לזנק אל המאה ה-21. תוך ניצול כל משאבי ההשכלה של האומה, התפתחה בבירת קרנטקה תעשיית היי-טק ענפה, התגשמות החלום האמריקאי עבור מיליוני הודים. המצטיינים בלימודים יצליחו להשיג עבודה בתור מתכנתים; בנגלור מוכרת את מתכנתיה בקילובייטים של שורות קוד. חברות אמריקניות, אירופאיות וגם ישראליות מחזיקות כאן מרכזי ייצור של תוכנה. היוזמה והפיתוח, האתגר האינטלקטואלי ומקור הרווח האמיתי נשארים במערב. להמוני המתכנתים הצטרפו עובדים נוספים, כמו טלפניות במרכזי שירות לקוחות של חברות בינלאומיות, שנהנות מעובדים דוברי אנגלית המרוויחים פחות ממקביליהם במערב, אבל פי כמה מאשר מורה הודי ממוצע. כסף גדול זורם לבאנגלור, במיוחד במונחי כלכלת העולם השלישי; והעיר היא עיר הודית גדולה, שזינקה למעמד של מטרופולין עם בום ההיי-טק, והדבר ניכר במדרכות השבורות והלכלוך בפתח מסעדות המזון המהיר, בתי הקפה והפאבים וחנויות המותגים המערביים כמותן לא תמצא עוד בהודו. י

י

בעמק סיליקון שכזה וודאי נוכל למצוא תענוגות מערביים, סושי-בר למשל. ואכן, לאחר מאמץ ממושך נתגלתה המסעדה היפנית המבוקשת. הסושי היה מעולה, בניגוד לתחזיות קודרות מצד ציניקנים למיניהם, ובלווית כוס בירה מיובאת בפאב הסמוך היווה תפאורה נעימה לחוויה המערבית שחיפשנו. הוצאנו הרבה כסף (שוב, במונחי הודו) על יום הכיף בעיר הגדולה, ואחרי שעשינו חיים משוגעים עלינו עייפים אך מרוצים על הרכבת צפונה, חזרה להמפי, תחנה אחרונה בדרום הודו. י

***

נכתב 7/3/07

Thiruvannamalai, Tamil Nadu (Revisited)

נפגשנו בבוקר ליד דוכן הפירות על הדרך המהירה מאורוויל לפונדיצ'רי, ודילגנו אל האוטובוסים המקומיים. חזרה לטירוונמלאי. לא לכל מקום אני חוזר שוב באותו טיול, אבל הנה סיבה טובה לחזור לטירו': בכל ליל ירח מלא מקיפים את ההר. את הארונצ'לה. י

הגענו, התמקמנו בגסט-האוס באחד הרחובות הקטנים והנאים שבשכונה הסמוכה לאשראם, ומיד היה ברור שזה לא יום רגיל. הרחוב הראשי ההומה בדרך כלל באוטובוסים ריקשות אופנועים מכוניות המה עכשיו אדם. המוני אדם. כבר בשעות הצהריים זרם ההולכים היה גדול, והוא הלך וגדל לקראת שקיעה. עם ערב זו היתה כבר צעדה, אלפי טאמילים וגם אורחים מבחוץ הולכים מהר על הכביש הסובב את ההר, רבים מהם יחפים. דוכני משקאות ממתקים פירות מזון גלידות שתיה חמה פזורים לאורך הדרך, מספקים אנרגיה ומנוחה למי שעוצר. אבל נראה שהם לא עוצרים לרגע: 14 הקילומטרים שמסביב להר מכוסים באנשים. ואם עוצרים, אז דווקא במקדשים שבדרך, ויש הרבה כאלה; עומדים בתור, נכנסים, עושים מה שעושים במקדש הינדי, וממשיכים הלאה. י

החוויה עצמתית, למרות שהולכים על הכביש ולא בשביל שלרגלי ההר, ולמרות שעננים כיסו רוב הזמן את הירח המלא. צעדנו בקצב ובתוך ארבע שעות השלמנו את הסיבוב והגענו מותשים לחדרינו, מוותרים על ליקוי הלבנה שהחל כמה שעות מאוחר יותר. רבים מהצועדים, כך נראה, המשיכו בדבקות ללכת מסביב להר כל אותו לילה. י
ולמחרת שוב הכל רוגע, עוד ביקור קצר באשראם של ראמנה מהרישי, ובערב - מסיבת פורים (!) הזויה למדי; בלא תחפושת זמינה, קנינו שרשראות פרחים ליד אחד המקדשים ועטורים בהן שרנו ממיטב שירי החג. י

***

מחר נפרדים מטאמיל נאדו ונוסעים לבאנגלור. הטאמילים הם אנשים קשוחים וגאים, עם שפה ותרבות עשירה וייחודית, ואפשר לומר שהם "יותר טאמילים מאשר הודים". המדינה הידועה במקדשים הרבים ובמסורת ההינואיזם שלה רחוקה גיאוגרפית ממרכז התרבות ההינדית בצפון, ו"הדרום השחור" של הודו מציע למטייל בו חוויות מופלאות. י


***
נכתב 13/3/07