Wednesday, December 27, 2006

Arambol, Goa


הים, רב עצמה, בגליו יוצר רעש, יוצר שקט. הגלים נשטפים אל החוף, מנקים את הנפש, באים ובאים והולכים כמו המחשבות עצמן. י

הפשטות של החוף. מקום לישון, משהו לאכול. י

לאזניים מערביות השקט לא קל. מעורר אי-נחת, כמו מוזיקה צופית במקצב מזרחי ושירה פרסית. צריך טראנס, חנויות, מסעדות, אורות חשמל, שולחנות פול, פאבים, אלכוהול, סמים, לטשטש את השקט, לעכור את השלווה, לברוח מהחופש המוחלט אל חוויה סינטטית, רועשת. י

ארמבול מציעה שילוב נעים בין שתי האפשרויות. כידוע, נקודת המפגש בין שתי אקו-סיסטמות הנה מקום פורה במיוחד, ובארמבול נפגשים השקט של הים והמולת השוק של הכפר, רחש הגלים והדי המוזיקה, שלוות הנפש מהים והתשוקה על החוף (תשוקה בדמות בירה, צ'יפס, פנקייק שוקולד והמון בחורות יפות בביקיני). היופי טורף אותך והים שוטף אותך, מחטא את הפצעים ומרגיע, בנשימות עמוקות מול הצבעים החזקים של השקיעה. י

לפעמים לוקח זמן לגלות את גן העדן. ורק כשהחלטת לנסוע רחוק מהים, בכיוון אחר, בזמן שנותר לך אתה עולה על האופנוע ונוסע בעקבות שמועות על חופים מבודדים ויפים. חוצה נהר על מעבורת - מגואה למהרשטרה שמצפון לה, ואתה שוב בהודו, הכבישים לא כבישים והמשאיות צבעוניות יותר - ונוסע דרך כפרי דייגים נידחים, ותוך זמן לא רב אתה מגיע לגן עדן אחד, כל כך אמיתי. והכל מסתדר. י

Monday, December 18, 2006

Mumbai, Maharashtra


מומבאי היא כרך ענק, עיר של תשוקות. כסף, כח, עולם של אשליות. החיים במומבאי הם סרט בוליוודי מוקצן במיוחד. העוני והעושר חיים זה לצד זה, בקרבה הדוקה אך בלי להפגש, יוצרים זה את זה תוך מתח מתמיד. העוני הרב הופך את העושר למוקצן, דמיוני, מקלט מפני כל מה שמפחיד בשכונות הסלאמס הגדולות ביותר באסיה. אפשר ללכת לסרט בקניון יוקרתי שמוכרים בו גם מערכות קולנוע ביתי, ולקנח בגלידה איטלקית משובחת. להתפעל מגורדי השחקים, לשתות באספרסו בר, לאכול ארוכת ערב במסעדה משובחת ברובע היוקרתי בנדרה. והכל עוטף אותך בשמיכת מגן מערבית, ידידותית ומוכרת. העוני הוא רק חלום רע המציץ מחלון המונית, ניבט מעיני הילדים העניים ברחוב. י

ההוויה היא כסף, מסחר, שוק. ותעשיית האשליות הבוליוודית היא שנותנת את הטון התרבותי, כשהיא מנפקת מוצרי צריכה ראותניים, שטחיים, מבדרים מאוד, עם זיקה ברורה לכל מה שרע בתרבות האמריקנית, דת חדשה המייצרת כוכבים שתמונותיהם נמכרות ברחוב בסמוך לתמונותיהם של האלים ההינדים. כתיירים אנחנו מתרפקים על המורשת הבריטית בעיר, הניכרת בעיקר בארכיטקטורה. אבל העיניים של מומבאי נשואות לארה"ב, ומי שיכול נוסע לשם ללמוד, לעבוד, וחוזר ובאמתחתו עוד אמריקה. י

אין זה מפתיע לגלות שמומבאי, שהתחילה ככפרי דייגים על כמה איים, הפכה להיות כרך סואן בתוך 4 שנים בלבד, בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב. המחסור בכותנה שיצרה המלחמה גרם לבום כלכלי, שהכניס לכלכלת העיר בתוך זמן קצר סכומים דמיוניים והפך אותה לעורק המרכזי של כלכלת הודו, עם כל מה שעיור מואץ מביא איתו. היום למשל, סובלת העיר מעומסי תחבורה כברים כמעט בכל שעות היום, למרות שרק לקצת יותר מ8% מהתושבים יש כלי רכב פרטי. העשירים מסוגרים במכוניותיהם הפרטיות, והעניים סובלים את הזיהום. התייר יכול רק להביט מהצד, משתאה, להנות מעושרו היחסי ולחוש רק מעט חוסר נוחות. י

Udaipur, Rajastan


אודייפור היא הכל. רומנטית ואגרסיבית, הודית ומערבית, הרים וארמונות ומקדשים, עוני ועושר, עבר ועתיד. ובעיקר הווה. עיר אמיתית, חוויה לכל החושים, והפתעות נעימות בכל פינה. החירות פה אמיתית, האהבה טוטאלית, המציאות עולה על כל דמיון. י

האגם שקט. תמיד. חלק כמו מראה, הוא מחזיר את האורות שמסביב. המים מטהרים. השקיעות מושלמות. השמים בהירים, השמש מלטפת, הרוח קרירה. האנשים יפים. הבתים, הגגות, המרפסות - נקודות מבט על כל הטוב הזה. הפרטים הקטנים מדוייקים, לאן שלא תביט. ארץ של אגמים, הרים, עיר ושיש. י

אודייפור היא מקום לנשום בו עמוק, ולהרגיש. לחזור למקור, לנקודה הפנימית המפעמת בלב. לפקוח עיניים, אזניים, את כל החושים, ולהיות פה. י

לטייל כמו ילד: לצחוק, לחייך, להיות פתוח לחוויה, לקלוט, ללמוד, לשחק. הכל הרפתקאה. לעוף על הטיול שלך. י


נכתב באודייפור, 12/12/06



דברים לעשות באודייפור: לשתות לאסי (לאסי תפוחים ולאסי קיסר ב"קווינ'ס קפה", מקום שהוא חובה בפני עצמו, ולאסי "ספיישל" על הגג של מלון מינרווה) / לשבת על הגג של "דרים הוון" ולקרוא ספר / לעלות לראות את השקיעה מה"מונסון פלאס" / לשכור אופניים ולנסוע לטיול בטייגר לייק / לשכור אופנוע ולנסוע לטיול בג'ייסמנד לייק / לאכול במסעדה הודית אוטנטית בלב העיר, למשל ב"נטרג' לוג'" / לראות מופע פולקלור במוזיאון או בכפר שפילגרם י


נכתב 13/12/06 בדרך למומביי

Sunday, December 17, 2006

new updates soon...

hi all, new updates will be published soon. so keep on checking from time to time and enjoy life...
happy hanuka.
Ram

(written in Mumbai)

Friday, December 8, 2006

New Images

Rajnish

מה הם יודעים כל כך הרבה זמן לפנינו: / ג'אז חופשי / מחול מודרני / בובות על חוט - / הראש מתנתק מהגוף / לשחרר במחוות יד. / האמת הפנימית של כאן ועכשיו. / קצת קרקס, קצת בידור, קצת כישוף. / קצת חול, קצת קדושה, קצת מסתורין. /// אתה יכול לשמוע את צליל צמידי הרגליים שלה גם ממרחק רב. חלוקת קשב. / י


Rajnish Means "lord of the night" from Sanskrit rajani "night" and isa "lord, ruler".

***
נכתב בזמן מופע מחול-פולקלור במוזיאון, אודייפור, 7 בדצמבר

Wednesday, December 6, 2006

Jaisalmar, Rajastan


מדבר ת'אר שוכן על גבול הודו-פקיסטן, ומהווה חלק נכבד משטחה של רג'סטאן. כחובב מדבריות ידוע החלטתי עוד בארץ להתחיל את המסע שם, בכתף הצפון מערבית של הודו. אז מיד כשמיצינו את השהות בפושקר לקחנו אוטובוסים מקומיים (חוויה בפני עצמה) ורכבת לילה (גם היא חוויה בפני עצמה) לג'יאסלמר. הגענו מוקדם בבוקר, והשקענו זמן בחיפוש אחרי מקום לינה ראוי. ההשקעה השתלמה: מצאנו לבסוף את "סימלה", גסט האוס השוכן בבית בן מעל 500 שנה בתוך המבצר העצום החולש על העיר. המקום היה כל כך נחמד, צוות העובדים מקסים, והשמש ליטפה אותנו בנעימים כשישבנו על הגג בנקודת תצפית מעולה, ממנה ניתן לראות את העיר ומרחבים עצומים של מדבר צהוב, דומה מאוד לאזור חולות חלוצה בארץ. מה עוד צריך? כמעט לא יצאנו משם במשך שלושה ימים. לבסוף הוחלט לטעום קצת מהמדבר בגיחה קצרה, שכללה ביקור בשני כפרים נידחים, רכיבה קצרה על גמל, ארוחת ערב ולינה בין הדיונות ומתחת לכוכבים. י
זאת היתה התוכנית. צירפנו אלינו נערה הולנדית בשם יאנה (כזכור, מילה שמשמעותה בהינדי "מסע"), ויצאנו לדרך. י
עננים ורוח קרירה קידמו את פנינו כשירדנו מהג'יפ בכפר הראשון, ונפגשנו עם המקומיים (עוד על כך בפעם אחרת). בכפר הבא נפגשנו עם הגמלים, ושם כבר היה קריר ממש. רכיבה קצרה ונעימה (ה"בדואים" המקומיים, בדמות שני ילדים מהשבט המקומי, פצחו מיד בשירת "אל המעין" ו"אוהווו אווהוווהו קול קורא לנדוד לנדוד") ולקראת שקיעה הגענו אל הג'יפ שחיכה בין הדיונות. אח, איזה דיונות. אבל את השקיעה המובטחת לא זכינו לראות - השמים היו מכוסים בשכבה גבוהה ועבה של עננים. י
ארוחת ערב, מצב רוח טוב, שירים מסביב למדורה. לבסוף פרשנו את השמיכות והלכנו לישון. י
אני הייתי הראשון שהתעורר מהגשם. בהתחלה התחפרתי מתחת לשמיכה בתקווה שזה טיפטוף קטן וזמני. כמה דקות אח"כ כבר שמעתי את אסנת וגלי קמות והולכות לחפש מחסה בג'יפ. כשהשמיכות היו כבר רטובות לגמרי ישבנו כולנו בצפיפות בג'יפ, ולאחר כמה דקות ארוכות שכנענו לבסוף את ראג', הצעיר הרג'אסטני הגאה שנהג בו, להתניע ולקחת אותנו חזרה לג'יאסלמר. י
גשם במדבר, במיוחד בשבילינו. מצבים קיצוניים בתנאים קשים מוציאים כל מני דברים מבני אדם. כל אחד מאיתנו התמודד אחרת והסתכל על המצב בצורה אחרת. ביום שלמחרת מצאנו את עצמינו מלקטים את השברים של הסיטואציה החברתית שנקלענו אליה. לבסוף הוחלט שטעמנו מספיק מהמדבר, והגיע הזמן להמשיך הלאה. הלכנו להזמין כרטיסים לרכבת. היעד - אודייפור. י
***
נכתב באודיפור, 6 בדצמבר

Wednesday, November 29, 2006

Pushkar, Rajastan


Sacred cows makes the best hamburgers
- Mark Twain

עירה"ק פושקר מציעה לעולים לרגל את אחת החוויות המופלאות שידע האדם: שופינג. התרגשות אקסטטית אוחזת בעיקר בנשים, בשעה שהן הולכות לאורך רחוב השוק שליד האגם הקדוש: הן עומדות על המקח מול הסוחרים החרוצים, ושיאים חדשים של ריגוש נשברים כשהן מציגות לראווה לחבריהן לטיול את הרכישות החדשות. י
נכון, הפוגה קלה מהקניות אפשר למצוא בטיול בוקר למקדש שעל אחת הפסגות המקיפות את העיר. הולכים בחשכה, השביל מואר מדי פעם בנורת פלורסנט על קו החשמל העולה למקדש, וכשמגיעים למעלה יש מספיק זמן עד הזריחה בכדי לצלם כמה תמונות. ואפשר לצפות במשפחות הינדיות באות ל"גת" (במת הטבילה שליד האגם) וטובלות במים הקדושים, או לבקר באחד המקדשים הרבים הפזורים בעיר ובסביבותיה. אבל המסחור כה גדול, התיירים כה רבים, והתפריט בעברית בחלק מהמסעדות מטשטשים את קדושתה ודתיותה של העיר; אפילו הצליינים ההינדים עסוקים אחרי הטבילה בקניות בשוק. י
רגע של חסד: אחרי ארוחת ערב מעולה במסעדת הגג של רג'ו, וקינוח במעוז הישראלים "העין השלישית", אנחנו שבים לגסט האוס שלנו (בהרטפור פלאס, במיקום מעולה על גדות האגם, ועם עיצוב מינימליסטי מיוחד), כשקולות רמים של מוזיקה רועשת נשמעים ממש בסמוך. ברור שלא נוכל לישון ככה: הרמקולים ממש ליד מרפסת הגסט האוס. אנחנו עוקבים אחרי מקור הצלילים ומגיעים לקבוצה של כ-20 גברים היושבים במעגל, חלקם מנגנים ושרים אל מערכת הגברה הפועלת בווליום מקסימלי. הם שרים שירים ממה שנראה כספר קודש, ביושבם בסמוך לפסלים של אלים ממש על שפת הגת. מזמינים אותנו להצטרף, למחוא כפיים לקצב, ומסכימים שנצלם. אחד ההודים ההודים המזמרים שיושב מאחורי טופח על שכמי ואומר לי בעברית של מוכר בשוק של פושקר: "אחי, יש סיגריה?" י

Saturday, November 25, 2006

meeting people is easy


להיות ישראלי בדלהי: ללכת לבקר במסגד הענק (25 אלף מתפללים בו זמנים בתפילות יום שישי), להתבקש לשלם בכניסה מאתיים רופי עבור כל מצלמה, להסתיר את המצלמות היטב בתוך התיק ולהצליח להכנס בלי לשלם משער אחר. י
כמה קל לישראלים. אנחנו בכל מקום. אנחנו תמיד שמחים להתחיל שיחה עם ישראלים אחרים, ולגלות כמה שיות מהר את הפיצוח - המכרים המשותפים. אנחנו מעצמה, בעיני ההודים ובעיני עצמינו, כח כיבוש משוכלל ויעיל, פוסט-קלוניאלי. י
אני אשמח לפגוש את הבחורה שכתבה פה את השלטים בעברית, ואת הבחור שלימד את ההודים להגיד "סבבה אחי", ו... אני כבר אחשוב על משהו לומר להם. י
נכתב בדלהי, 24/11/06 בערב. בתמונה: "אני לא מאמין! עבר פה פיל עכשיו!". י

Friday, November 24, 2006

ילדי חצות

בשבועות האחרונים אני ער בלילות וישן ביום, וליום הנסיעה הגעתי בלי לשנות את ההרגל הקשה הזה. התוצאה היתה נחיתה בהודו בתוך יממה ארוכה ללא שינה, מתישה ומטלטלת. י
הימים האחרונים בארץ היו רצף של פרידות, וזה לא היה קל. היום גם כמ חברים מאוכזבים שרציתי לראות אבל לא הספקתי. במטוס של אלעל, קצת אחרי ההמראה, ואחרי כוס וויסקי שהוגשה באדיבות המוביל הלאומי, התחלתי לקרוא את "ילדי חצות" של סלמאן רושדי ("הודו מצאה את הגינתר גראס שלה" כתוב על העטיפה האחורית). אחד משני הספרים שהבאתי איתי. באחד הדפים הראשונים תפס אותי משפט: "מהשחשוב בחיינו מתרחש בעיקר בהעדרנו"). אבל חבלי הפרידה הופכים לרעשי רקע בלבד כשהיממה התמשכת, הלילה מתקצר, השמש חודשת לחלונות המטוס כבר בשלוש בבוקר, (שעון ישראל), ואני לא מצליח
לישון יותר מכמה דקות בכל הטיסה. מעבירים את השעון לזמן הודו (3 וחצי שעות קדימה), ונוחתים במומבאי. י
סלאם, מומבאי. י
כמו לנחות בתוך דיר חזירים. העולם השלישי מכה במלו עליבותו ועצמתו, בשדה התעופה הבינלאומי של עיר החוף, המקבילה ההודית של תל אביב בשיאו של אוגוסט. הלחות גבוהה, במקום אויר יש ענן ערפיח, ועל גדרות שדה התעופה המוזנח יש שכונות פחונים ענקיות ומטונפות במיוחד. האוטובוס שמוביל אותנו מהטרמינל הבינלאומי (שנראה כאילו התחילו לשפץ אותו לפני עשרות שנים ואז הפסיקו באמצע והשאירו ככה) חושף בפנינו עוד מהעליבות הזו. עד שמגיעים לטרמינל טיסות הפנים, מרחק 5 דקות נסיעה, וצידה השני של הודו מתגלה. הטרמינל עשיר ומערבי, הודים בחליפות וטלפונים ניידים יוקרתיים, ובית פה עם תצפית מצויינת על הטרמינל ההומה וכורסאות מזמינות, ושוקו חם ב70 רופי. יקר! י
גם זו הודו. י
המתנה ארוכה וקשה בטרמינל, בעיקר כי שנינו (גלי ואני) עייפים מאוד, אחרי לילה ארוך ללא שינה, ובתקופה האחרונה כאמור התרגלנו ללכת לישון בבקרים{בזמן שהקלדתי את הפסקאות האחרונות בקפה אינטרנט בפהארגנג' בדלהי ביום שישי בבוקר, נכנסה פתאום שמרית, והחלט באופן ספונטני לדחות את המשך עדכון הבלוג וללכת לאכול ארוחת בוקר. הפסקאות הבאות מוקלדות בפושקר במוצאי שבת}. אבל לאחר ההמתנה איסת ג'ט קצרה, נוחה, והפגישה הראשונה עם אוכל הודי - במטוס! - היא מפנקת ממש. י
ועכשיו הנחיתה בדלהי היא משחק ילדים. אולי זה הגשם שירד כאן אתמול וניקה את העיר והאוויר לכבודנו, אולי בגלל שנימנמנו קצת בטיסה, אולי בגלל... ...הסיפורים המפחידים על הנחיתה בדלהי הופכים למציאות שאין בה שום פחד, שום איום. בלי ריחות נוראיים, בלי יותר מדי התנפלות של ספסרים למיניהם, ואפילו כמות הקבצנים הנכים והמצורעים אינה רבה. לוקחים מונים למיין בזאר בפהארגנג', יורדים ממנה באמצע הכביש הסאון, נחלצים בשלום, ואחרי הליכה קלילה, למרות התיקים כבדים, מגעים ל"יס פליז", ביתינו הצנוע לשני הלילות הבאים (300 רופי ללילה, דיל מצויין במיין בזאר). י
ענאן, פקיד הקבלה, מבקש ומקבל את הדרכון, על מנת למלא את הטפסים הרשמיים. תגובתו לשם שלי מפתיעה אותי. "יו אר מיי גוד", הוא אומר לי חצי בצחוק מתוך התלהבות כנה, ואני מבין שאקבל עוד תגובות רבות. י
נכתב 24/11/06, 2:15 בלילה, דלהי

Monday, November 20, 2006

וגם אתה עכשיו בהודו, אתה לא מרגיש מוזר

רני שחר, חבר, כלכלן ומוזיקאי, הופיע הערב ב"כפוסטה" בפלורנטין בפני קהל ביתי. ובאובייקטיביות מלאה אני אומר: לכו לראות הופעה שלו. מי שלא סומך על האובייקטיביות שלי, מוזמן לעיין בדף היוצר של רני באתר "במה חדשה", לקרוא וכמובן לשמוע, ולהאזין. וזה מוקדש לכל האקסיות באשר הן.

לצערי אין תמונות הפעם.

י

זה קורה


זה קורה
כשהדרך מתמשכת
זה קורה
רק ללכת, ללכת
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
רק לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קורה

זה קרה
כשהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי
שום דבר לא ידוע
לא שנה לא שבוע
רק לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קרה

זה יקרה
ואולי בסוף הדרך
שנראה, כי הדרך מתמשכת
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה יקרה

(מילים ולחן: קראוס שמואל).

י

Tuesday, November 14, 2006

ראמהיאנה - גירסא אנגלית


בימים האחרונים אני מקדיש די הרבה זמן להקמתו של הבלוג הזה. המכשול המרכזי הוא אחזקת בלוג בעברית. בנתיים התגברתי לא-רע על הבעיות, אבל ישנם עדיין שני חסרונות: האחד, הבלוג מיושר אך ורק לימין, מה שאומר שלערבב עברית ואנגלית, אפילו בפוסטים נפרדים, יהיה לא קריא; השני, שקשה לי להעריך עדיין מה תהיה הנגישות לכתיבת עברית במחשבים בהודו.

להכן הקמתי על מערכת וורדפרס בלוג מלווה לבלוג הזה, שיתנהל באנגלית, ותוך כדי הטיול נראה איך השניים משתלבים. לינקים רלוונטיים יפורסמו בהמשך.

י

תמונה
















תמונה זו לקוחה מתוך "הימאליה" של מייקל פאלין, אחת מסדרות המסע שעשה הפייתון הותיק עבור הבי.בי.סי. מצאתי אותה כשדפדפתי בחנות בספר שיצא בעקבות הסידרה, והתבוננתי בנופים שבהם אני מתכנן לחגוג את יום הולדת 30. התמונה מיד שבתה את עיני: יש בה רגע נפלא של מפגש בין המערב לבין המזרח, וחום אנושי מחמם לב. מעניין אם הדלאי למה ראה את סרטי מונטי פייתון.

י

Monday, November 13, 2006

תחנות ראשונות בדרך


דברים לעשות לפני שנוסעים להודו:

1. לדבר עם חברים שהיו שם. תודה לעדי, אורי ורני.
2. לקרוא המון באתרים ברשת, בהתחלה בעיקר באתר למטייל ולאחר מכן באתר הזה.
3. ללכת להרצאה ב"למטייל" (מחיאות כפיים לדני המרצה. כשאני אגדל גם אני רוצה להיות). לקנות את ה"הנדבוק" של הודו (189 ש"ח).
4. למצוא באתר למטייל שותפה לטיסה (גלי), ולקבוע איתה למחרת בשגרירות הודו.
5. להתייצב בבוקר בשגרירות הודו (בקשות לויזה רק בין 9 ל11 בבוקר), רחוב הירקון 140 ת"א, פינת גורדון. להתאכזב קצת כשהפקיד האחראי מאשר לך ויזה לחצי שנה בלבד. אבל רק קצת. נוציא עוד ויזה בנפאל אם צריך.
6. לפגוש בשגרירות את גלי, ולאכול איתה ארוחת בוקר על הטיילת. לדבר איתה על החיים.
7. ללכת עם גלי לסוכנות נסיעות, ולקנות כרטיס לאותה טיסה (אלעל, רק בגלל המחיר, 849$).
8. לחזור לשגרירות הודו (איסוף ויזות רק בין 16:00 ל17:00 ביום העבודה הבא), ולקחת את הדרכון עם הויזה.
9. לחפש ספרים על הודו ומהודו.
10. להתחיל לכתוב את הבלוג הזה.

ודברים שעדיין לא נעשו:

11. חיסונים
12. ביטוח
13. לקנות מצלמה
14. לדאוג למוזיקה לדרך
15. לארוז תיק
16. לסרוק/לצלם עותקים מהדרכון, הויזה ההודית, כרטיס הטיסה
17. להגיד שלום לכולם.

י

מידע מועיל: ספרות על הודו


מתוך כתבה בויינט:

"רמאיאנה - סיפורו של האל רמא ושל סיטה אשתו, הוא האפוס ההינדי החשוב ביותר, מעין אודיסאה שמעולם לא פורסמה בשלמותה בעברית. רמא הוא עוד אחד מגלגוליו של וישנו (האל הבורא, היוצר) והוא, להבדיל מקרישנה, האל הלוחם. בשל קנוניית אחים מוגלה רמא אל היער, ממלכת בעלי החיים, השדים והשודדים. הוא צד חיות ומלקט גרגרים בחברת אשתו. כשסיטה נחטפת בידי מלך השדים ונישאת אל ממלכתו באי ציילון, יוצא רמא להצילה בעזרת הנומן – האל מלך הקופים, במה שהופך למלחמת עולמות מלאה ניסים וזוועות. הראמיאנה היא המרכיב המשלים למהבהראטה (והבהגווד-גיטה) בביסוסה של הפילוסופיה ההינדית והיא גם הטקסט הפופולרי ביותר בתרבות העממית ההודית – היא מוצגת מדי שנה בתיאטרוני רחוב, בריקודים, ובפסטיבלים, היא עובדה להמון גירסאות קולנועיות, ודמויותיהם של רמא וסיטה מככבים בגלויות קיטש ובשירים.

במהלך השנים תורגמו חלקים ממנו לעברית. "שיווה ביער האורנים" (הוצאת "כתר") למשל, היא אנתולוגיה של סיפורים קצרים וביניהם פרקים מתוך הרמאיאנה. גרסה ל"מהבראטה", האפוס הענק שמשלים את הרמאיאנה, ראתה אור בהוצאת "בבל" ("מהבראטה כפי שסופרה על ידי ר"ק נאראיין")."
י

ראמהיאנה


ה"ראמהיאנה", לפי ויקיפדיה, הנו אחד הספרים המקודשים ביותר בקאנון ההינדי, ואחד הטקסטים העתיקים ביותר בעולם. זהו צירוף של שתי מילים בסנסקריט: "ראמה", אחד מיצוגיו החשובים של האל, ו"יאנה", שמשמעותה הליכה, מסע, התקדמות. כלומר, מסעותיו של ראמה. במקורות ההינדים יש למילה "יאנה" משמעות עמוקה, בבטאה גם מסע כפשוטו, וגם את המסע הרוחני, ההתקדמות הרוחנית (קצת בדומה למילה הסינית "דאו", המוכרת בעברית כ-"טאו", שמשמעותה המילולית "דרך").

בספטמבר 2006 מצאתי את עצמי חופשי, ללא מחוייבוית וכבלים, והחלטתי לנצל את הזמן הפנוי על מנת לצאת למסע נוסף, הפעם להודו. מאז שחזרתי בשנת 2003 מהמסע הקודם, למקסיקו ומרכז אמריקה, לא יצאתי את גבולות הארץ, למעט ארבע גיחות קצרות לסיני. ובהחלט הגיע הזמן. בתחילה חשבתי לחזור למרכז אמריקה, ולהמשיך להעמיק בהכרות עם חבל הארץ שכל כך אהבתי.

אבל זה לא הזמן לחזור למקומות מוכרים. זה הזמן להתקדם, זה הזמן להפתח לתרבות אחרת, לנופים אחרים, לאורח חיים לא מוכר, לדרכים חדשות. הודו נמצאת אי שם בירכתי מוחי מאז למדנו עליה בשיעורי גיאורגפיה בסביבות כיתה ה'. האטלס בו התעמקתי במשך שעות בשמות המדינות שבתת היבשת, בתופעה המדהימה ששמה ההימאליה, במילה הזו, "אוורסט", עדיין נמצא פה בחדר. "בגלל שהוא שם".

להודו יש שם לא טוב כיעד לטיול, כי רבים הישראלים שנוסעים לשם למסיבות, סמים, שרוואלים ורוחניקיות ברופי וחצי. אבל במרחב העצום הזה, ששטחו גדול משטחה של אירופה, ישנם כל כך הרבה מקומות שונים ומשונים, שככל שאני קורא עליהם עוד אני מבין שחצי שנה בלבד לא תספיק.

התוכנית המתגבשת כעת היא להמריא מנתב"ג ב22 בנובמבר, בעוד כשבוע וחצי, לנחות בנדלהי ב23, ומשם לרג'אסטן, גואה, קרנטקה, קרלה, וטאמיל נאדו ככל שיספיק הזמן עד סוף פברואר. אז לטוס לכולכתה, ומשם דרך דרג'ילינג לסיקים. באפריל לבקר בנפאל, ולחגוג את יום הולדת 30 באנפורנה, ולאחר מכן להמשיך לאוטר פרדש ולאוטר אנצ'ל. זהו הזמן לחזור ולהזכר בשני פתגמים קלישאיים -אך נכונים: "כשאתה רוצה להצחיק את אלוהים, תעשה תוכניות". וגם: "החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלעשות תוכניות אחרות". אז אני אנסח מחדש: התוכנית היא לעשות חיים.

למעשה, למסע העתידי הזה יש כמה מטרות. הראשונה היא: לשחרר. זוהי מטרה רוחנית, נפשית, אישית מאוד. בכל מסע יש מרכיב של התפתחות אישית, למידה עצמית וגדילה. הודו, אפילו יותר ממקומות אחרים, כך מספרים, מספקת מרחב מתאים לתהליך כזה. אני עדיין לא יודע אם זה נכון, ואיך. זה אחד הדברים שנגלה בדרך. ישנן מטרות נוספות, וכולן הן חלק מאותה התפתחות עצמית: ללמוד, לחוות, להכיר, וגם להגיע למקומות חדשים.

הבלוג הזה נוצר במיוחד לצורך המסע. אני אשתדל לעדכן מדי פעם, בכפוף לנגישות הטכנולוגית, ובעיקר לזה שיהיה לי מה להגיד. אשמח כמובן לתגובות, אפילו רק רק לדעת שקראתם.


י