Wednesday, December 27, 2006

Arambol, Goa


הים, רב עצמה, בגליו יוצר רעש, יוצר שקט. הגלים נשטפים אל החוף, מנקים את הנפש, באים ובאים והולכים כמו המחשבות עצמן. י

הפשטות של החוף. מקום לישון, משהו לאכול. י

לאזניים מערביות השקט לא קל. מעורר אי-נחת, כמו מוזיקה צופית במקצב מזרחי ושירה פרסית. צריך טראנס, חנויות, מסעדות, אורות חשמל, שולחנות פול, פאבים, אלכוהול, סמים, לטשטש את השקט, לעכור את השלווה, לברוח מהחופש המוחלט אל חוויה סינטטית, רועשת. י

ארמבול מציעה שילוב נעים בין שתי האפשרויות. כידוע, נקודת המפגש בין שתי אקו-סיסטמות הנה מקום פורה במיוחד, ובארמבול נפגשים השקט של הים והמולת השוק של הכפר, רחש הגלים והדי המוזיקה, שלוות הנפש מהים והתשוקה על החוף (תשוקה בדמות בירה, צ'יפס, פנקייק שוקולד והמון בחורות יפות בביקיני). היופי טורף אותך והים שוטף אותך, מחטא את הפצעים ומרגיע, בנשימות עמוקות מול הצבעים החזקים של השקיעה. י

לפעמים לוקח זמן לגלות את גן העדן. ורק כשהחלטת לנסוע רחוק מהים, בכיוון אחר, בזמן שנותר לך אתה עולה על האופנוע ונוסע בעקבות שמועות על חופים מבודדים ויפים. חוצה נהר על מעבורת - מגואה למהרשטרה שמצפון לה, ואתה שוב בהודו, הכבישים לא כבישים והמשאיות צבעוניות יותר - ונוסע דרך כפרי דייגים נידחים, ותוך זמן לא רב אתה מגיע לגן עדן אחד, כל כך אמיתי. והכל מסתדר. י

6 comments:

Anonymous said...

כמו בסיני, הישראלים זקוקים, כנראה, לסמים, למוזיקה ולחבר'ה בשביל להרגיש בחיים. כמו בסיני, הבריחה האישית שלי בטח הייתה עם האופנוע לחופים מבודדים, כאלה בהם המים כחולים יותר מהדימיון, והניגוד בין המים להרים האדומים משכר.

Eran Shafir said...

רם היקר שלומות
אני שמח לקרוא ולעקוב אחרי התפתחות המסע שלך בהודו
תמשיך להנות ולגלות
ערן שפיר

Unknown said...

רמאהינה חזק!

המשך בדרכך, אל תירא מהמרחק.

שמור על עצמך.

מחכה לשובך,

תום דרומי

Anonymous said...

לאן פניך מועדות עכשיו?

Anonymous said...

וגם:
למה אין תמונות?

Anonymous said...

וגם:
Happy Now Year....