Arambol, Goa

הים, רב עצמה, בגליו יוצר רעש, יוצר שקט. הגלים נשטפים אל החוף, מנקים את הנפש, באים ובאים והולכים כמו המחשבות עצמן. י

הפשטות של החוף. מקום לישון, משהו לאכול. י

לאזניים מערביות השקט לא קל. מעורר אי-נחת, כמו מוזיקה צופית במקצב מזרחי ושירה פרסית. צריך טראנס, חנויות, מסעדות, אורות חשמל, שולחנות פול, פאבים, אלכוהול, סמים, לטשטש את השקט, לעכור את השלווה, לברוח מהחופש המוחלט אל חוויה סינטטית, רועשת. י

ארמבול מציעה שילוב נעים בין שתי האפשרויות. כידוע, נקודת המפגש בין שתי אקו-סיסטמות הנה מקום פורה במיוחד, ובארמבול נפגשים השקט של הים והמולת השוק של הכפר, רחש הגלים והדי המוזיקה, שלוות הנפש מהים והתשוקה על החוף (תשוקה בדמות בירה, צ'יפס, פנקייק שוקולד והמון בחורות יפות בביקיני). היופי טורף אותך והים שוטף אותך, מחטא את הפצעים ומרגיע, בנשימות עמוקות מול הצבעים החזקים של השקיעה. י

לפעמים לוקח זמן לגלות את גן העדן. ורק כשהחלטת לנסוע רחוק מהים, בכיוון אחר, בזמן שנותר לך אתה עולה על האופנוע ונוסע בעקבות שמועות על חופים מבודדים ויפים. חוצה נהר על מעבורת - מגואה למהרשטרה שמצפון לה, ואתה שוב בהודו, הכבישים לא כבישים והמשאיות צבעוניות יותר - ונוסע דרך כפרי דייגים נידחים, ותוך זמן לא רב אתה מגיע לגן עדן אחד, כל כך אמיתי. והכל מסתדר. י

Mumbai, Maharashtra

מומבאי היא כרך ענק, עיר של תשוקות. כסף, כח, עולם של אשליות. החיים במומבאי הם סרט בוליוודי מוקצן במיוחד. העוני והעושר חיים זה לצד זה, בקרבה הדוקה אך בלי להפגש, יוצרים זה את זה תוך מתח מתמיד. העוני הרב הופך את העושר למוקצן, דמיוני, מקלט מפני כל מה שמפחיד בשכונות הסלאמס הגדולות ביותר באסיה. אפשר ללכת לסרט בקניון יוקרתי שמוכרים בו גם מערכות קולנוע ביתי, ולקנח בגלידה איטלקית משובחת. להתפעל מגורדי השחקים, לשתות באספרסו בר, לאכול ארוכת ערב במסעדה משובחת ברובע היוקרתי בנדרה. והכל עוטף אותך בשמיכת מגן מערבית, ידידותית ומוכרת. העוני הוא רק חלום רע המציץ מחלון המונית, ניבט מעיני הילדים העניים ברחוב. י

ההוויה היא כסף, מסחר, שוק. ותעשיית האשליות הבוליוודית היא שנותנת את הטון התרבותי, כשהיא מנפקת מוצרי צריכה ראותניים, שטחיים, מבדרים מאוד, עם זיקה ברורה לכל מה שרע בתרבות האמריקנית, דת חדשה המייצרת כוכבים שתמונותיהם נמכרות ברחוב בסמוך לתמונותיהם של האלים ההינדים. כתיירים אנחנו מתרפקים על המורשת הבריטית בעיר, הניכרת בעיקר בארכיטקטורה. אבל העיניים של מומבאי נשואות לארה"ב, ומי שיכול נוסע לשם ללמוד, לעבוד, וחוזר ובאמתחתו עוד אמריקה. י

אין זה מפתיע לגלות שמומבאי, שהתחילה ככפרי דייגים על כמה איים, הפכה להיות כרך סואן בתוך 4 שנים בלבד, בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב. המחסור בכותנה שיצרה המלחמה גרם לבום כלכלי, שהכניס לכלכלת העיר בתוך זמן קצר סכומים דמיוניים והפך אותה לעורק המרכזי של כלכלת הודו, עם כל מה שעיור מואץ מביא איתו. היום למשל, סובלת העיר מעומסי תחבורה כברים כמעט בכל שעות היום, למרות שרק לקצת יותר מ8% מהתושבים יש כלי רכב פרטי. העשירים מסוגרים במכוניותיהם הפרטיות, והעניים סובלים את הזיהום. התייר יכול רק להביט מהצד, משתאה, להנות מעושרו היחסי ולחוש רק מעט חוסר נוחות. י

Udaipur, Rajastan

אודייפור היא הכל. רומנטית ואגרסיבית, הודית ומערבית, הרים וארמונות ומקדשים, עוני ועושר, עבר ועתיד. ובעיקר הווה. עיר אמיתית, חוויה לכל החושים, והפתעות נעימות בכל פינה. החירות פה אמיתית, האהבה טוטאלית, המציאות עולה על כל דמיון. י

האגם שקט. תמיד. חלק כמו מראה, הוא מחזיר את האורות שמסביב. המים מטהרים. השקיעות מושלמות. השמים בהירים, השמש מלטפת, הרוח קרירה. האנשים יפים. הבתים, הגגות, המרפסות - נקודות מבט על כל הטוב הזה. הפרטים הקטנים מדוייקים, לאן שלא תביט. ארץ של אגמים, הרים, עיר ושיש. י

אודייפור היא מקום לנשום בו עמוק, ולהרגיש. לחזור למקור, לנקודה הפנימית המפעמת בלב. לפקוח עיניים, אזניים, את כל החושים, ולהיות פה. י

לטייל כמו ילד: לצחוק, לחייך, להיות פתוח לחוויה, לקלוט, ללמוד, לשחק. הכל הרפתקאה. לעוף על הטיול שלך. י

נכתב באודייפור, 12/12/06

דברים לעשות באודייפור: לשתות לאסי (לאסי תפוחים ולאסי קיסר ב"קווינ'ס קפה", מקום שהוא חובה בפני עצמו, ולאסי "ספיישל" על הגג של מלון מינרווה) / לשבת על הגג של "דרים הוון" ולקרוא ספר / לעלות לראות את השקיעה מה"מונסון פלאס" / לשכור אופניים ולנסוע לטיול בטייגר לייק / לשכור אופנוע ולנסוע לטיול בג'ייסמנד לייק / לאכול במסעדה הודית אוטנטית בלב העיר, למשל ב"נטרג' לוג'" / לראות מופע פולקלור במוזיאון או בכפר שפילגרם י

נכתב 13/12/06 בדרך למומביי

new updates soon...

hi all, new updates will be published soon. so keep on checking from time to time and enjoy life...
happy hanuka.
Ram

(written in Mumbai)

New Images

Udaipur
Originally uploaded by ramayaana.

מבחר קטן של תמונות מהשבועיים האחרונים

Rajnish

מה הם יודעים כל כך הרבה זמן לפנינו: / ג'אז חופשי / מחול מודרני / בובות על חוט - / הראש מתנתק מהגוף / לשחרר במחוות יד. / האמת הפנימית של כאן ועכשיו. / קצת קרקס, קצת בידור, קצת כישוף. / קצת חול, קצת קדושה, קצת מסתורין. /// אתה יכול לשמוע את צליל צמידי הרגליים שלה גם ממרחק רב. חלוקת קשב. / י


Rajnish Means "lord of the night" from Sanskrit rajani "night" and isa "lord, ruler".

***
נכתב בזמן מופע מחול-פולקלור במוזיאון, אודייפור, 7 בדצמבר

Jaisalmar, Rajastan

מדבר ת'אר שוכן על גבול הודו-פקיסטן, ומהווה חלק נכבד משטחה של רג'סטאן. כחובב מדבריות ידוע החלטתי עוד בארץ להתחיל את המסע שם, בכתף הצפון מערבית של הודו. אז מיד כשמיצינו את השהות בפושקר לקחנו אוטובוסים מקומיים (חוויה בפני עצמה) ורכבת לילה (גם היא חוויה בפני עצמה) לג'יאסלמר. הגענו מוקדם בבוקר, והשקענו זמן בחיפוש אחרי מקום לינה ראוי. ההשקעה השתלמה: מצאנו לבסוף את "סימלה", גסט האוס השוכן בבית בן מעל 500 שנה בתוך המבצר העצום החולש על העיר. המקום היה כל כך נחמד, צוות העובדים מקסים, והשמש ליטפה אותנו בנעימים כשישבנו על הגג בנקודת תצפית מעולה, ממנה ניתן לראות את העיר ומרחבים עצומים של מדבר צהוב, דומה מאוד לאזור חולות חלוצה בארץ. מה עוד צריך? כמעט לא יצאנו משם במשך שלושה ימים. לבסוף הוחלט לטעום קצת מהמדבר בגיחה קצרה, שכללה ביקור בשני כפרים נידחים, רכיבה קצרה על גמל, ארוחת ערב ולינה בין הדיונות ומתחת לכוכבים. י

זאת היתה התוכנית. צירפנו אלינו נערה הולנדית בשם יאנה (כזכור, מילה שמשמעותה בהינדי "מסע"), ויצאנו לדרך. י

עננים ורוח קרירה קידמו את פנינו כשירדנו מהג'יפ בכפר הראשון, ונפגשנו עם המקומיים (עוד על כך בפעם אחרת). בכפר הבא נפגשנו עם הגמלים, ושם כבר היה קריר ממש. רכיבה קצרה ונעימה (ה"בדואים" המקומיים, בדמות שני ילדים מהשבט המקומי, פצחו מיד בשירת "אל המעין" ו"אוהווו אווהוווהו קול קורא לנדוד לנדוד") ולקראת שקיעה הגענו אל הג'יפ שחיכה בין הדיונות. אח, איזה דיונות. אבל את השקיעה המובטחת לא זכינו לראות - השמים היו מכוסים בשכבה גבוהה ועבה של עננים. י

ארוחת ערב, מצב רוח טוב, שירים מסביב למדורה. לבסוף פרשנו את השמיכות והלכנו לישון. י

אני הייתי הראשון שהתעורר מהגשם. בהתחלה התחפרתי מתחת לשמיכה בתקווה שזה טיפטוף קטן וזמני. כמה דקות אח"כ כבר שמעתי את אסנת וגלי קמות והולכות לחפש מחסה בג'יפ. כשהשמיכות היו כבר רטובות לגמרי ישבנו כולנו בצפיפות בג'יפ, ולאחר כמה דקות ארוכות שכנענו לבסוף את ראג', הצעיר הרג'אסטני הגאה שנהג בו, להתניע ולקחת אותנו חזרה לג'יאסלמר. י

גשם במדבר, במיוחד בשבילינו. מצבים קיצוניים בתנאים קשים מוציאים כל מני דברים מבני אדם. כל אחד מאיתנו התמודד אחרת והסתכל על המצב בצורה אחרת. ביום שלמחרת מצאנו את עצמינו מלקטים את השברים של הסיטואציה החברתית שנקלענו אליה. לבסוף הוחלט שטעמנו מספיק מהמדבר, והגיע הזמן להמשיך הלאה. הלכנו להזמין כרטיסים לרכבת. היעד - אודייפור. י

***

נכתב באודיפור, 6 בדצמבר