Varanasi, Uttar Pradesh

הם קוראים לה בנארס, לעיר הזו, שבסמטאותיה העתיקות הלכתי הלוך ושוב בשבועיים האחרונים. מריח את הבשר החרוך באוויר, מדלג בין צואת פרות לכלבים ישנים באמצע היום כמו היו מתים, מעליהם נוסעים אופנועים ועגלות ובני אדם מדלגים, כמוני; אחד בהמון, תיירים מכל העולם ומקומיים שנולדו פה וימותו פה, ואולי מזלם טוב משל האחרים כי מי שמת פה בעיר העתיקה, במתחם שבין הרחוב הראשי לגנגה, עולה ישר לגן עדן. בלי דאגות בלי חשבון נפש בלי משא ומתן, יותר קל מלארגן שלושה שידוכים מוצלחים: רק למות, ואתה בגן עדן. י
והמוות הוא חלק מהחיים פה, בשעות אחר הצהריים כשמתחיל להתקרר אפשר לשבת על הגת מעל הגנגה הזורמת באיטיות - וכמו כדי לבלבל בכוונה היא זורמת כאן צפונה דווקא - ולהתבונן במדורות הבוערות על שפת המים, בתוכן שרידי גופות אדם וריח בשר חרוך נישא עם הרוח. חוויה רוחנית ממש. על החיים ועל המוות. ואתה עומד וצופה, לא מבחין בין משפחת הנפטר לשאר עוברי אורח, איש לא מזיל דמעה, כולם עומדים וצופים כמוך. אחדים עומדים קרוב, מערבבים את עפר המדורה, יודעים שיום יבוא וגם את גופם יערבבו עם כמה עצים בוערים וישפכו לבסוף למי הנהר; הנהר שהוא אלה, גנגה, הזורמת אל הארץ על שערותיו של האל שיווה; והכתובת על הקיר: "הגנגה היא קו-החיים של התרבות ההודית". י
והגנגה גם אחד הנהרות המזוהמים ביותר העולם, כשלאפר נוספים ביוב ופסולת תעשייתית והשם ישמור, אללה יוסתור, השד-יודע-מה-עוד, מחק את המיותר. הטינופת היא חלק מבנארס כמו גם מהודו בכלל, חלק בלתי נפרד כנראה, וגם אני מוצא את עצמי זורק עטיפות פלסטיק וקרטון על הרצפה, כי אין ברירה, כי אין מערכת פינוי זבל והכל מגיע בסוף לנהר; כי ברומא התנהג כרומאי. י
י
כולם חולמים בווראנסי, לא סתם אהוד בנאי כתב פה על העיר הזאת "שיש בה אווירת חלום יותר מכל מקום אחר שאני מכיר". קשה לישון, החום והלחות והיתושים ובהפסקות החשמל מאוורר התקרה חדל מלהסתובב ואין לאן לברוח, אין אוויר. וקולות מבחוץ חודרים ובאים אל תוך החלומות, וריחות נישאים ברוח, והכל מתערבל להזיה כשאתה ער ולחלום כשאתה ישן. י
י
ובלילה אפשר לשבת על גג ולהביא בירח המלא, לשיר שוב את "נעמיד פני יתומים", להפגש ולהפרד; ובערב החג השקיעה יורדת על העיר והירח זורח על הנהר כמעט באותו הזמן; והרב עודד ואישתו נחמה באו במיוחד מהארץ ובאמתחתם המון מצות והגדות, ומאה ומשהו מהישראלים שבעיר נאספים יחד על מרפסת מעל הנהר וחוגגים יחד את ליל הסדר, על מצות ומרורים יאכלוהו; ולקינוח המצאנו חידוש: "שלום למצה"; גירסא כשרה לחג של הקינוח הפופולרי "שלום למלכה". ובגלל שבעיקר משפחה וחברים קוראים את הבלוג הזה, אני מצרף את המתכון, שיהיה גם לכם חג חירות שמח: י

שלום למצה

מפוררים מצה או שתיים לתוך קערה, מוסיפים בננות חתוכות, ולמהדרין מעט צימוקים ואגוזי קשיו; מכסים הכל בשוקולד נוזלי איכותי וחם ומוסיפים שני כדורי גלידת ווניל מלמעלה. למתקדמים: שוט רום בתוך התערובת. להגיש את הקערה עם כפיות כמספר הסועדים, ולהתחיל לחפור. בתיאבון. י