tag:blogger.com,1999:blog-47039868026881427432011-08-11T13:49:45.878+03:00A journey in India, November 2006 - June 2007רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.comBlogger641100tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-74030503534873527422007-07-16T01:05:00.000+03:002007-07-16T01:06:25.769+03:00<div style="text-align: right;">עם תום המסע גם הבלוג הזה הגיע לקיצו, אמשיך לפרסם בבלוג "<a href="http://gesher.blogspot.com/">גשר צר</a>" בכתובת: <span style="color: rgb(255, 255, 255);">י</span><br /></div><div style="text-align: right;"><a href="http://gesher.blogspot.com/">http://gesher.blogspot.com/</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7403050353487352742?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-70625560224842291602007-06-16T18:56:00.000+03:002008-12-10T01:38:34.540+02:00<div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RncTXAgnVfI/AAAAAAAABhk/CeS9woKV5cA/s1600-h/IMG_0834.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RncTXAgnVfI/AAAAAAAABhk/CeS9woKV5cA/s320/IMG_0834.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5077548390878238194" border="0" /></a>הבלוג שלפניכם נכתב במהלך מסע בהודו, שהחל ב-23 בנובמבר 2006 והסתיים ב-13 ביוני 2007. פרסמתי בו לפחות פוסט אחד מכל מקום בו שהיתי לפחות לילה אחד, להוציא כמה לילות בהם ישנתי ברכבות או אוטובוסים ולמעט שנים או שלושה מקומות אליהם חזרתי שוב; בכמה מקומות אליהם אליהם חזרתי היתה משמעותית קצת יותר כתבתי פוסט עם הכותרת "ביקור חוזר" (ריויזיטז). כמו כן פירסמתי מדי פעם פוסטים קטנים ובהם מעט מאווירת הטיול, או מסרים שיועדו למביני דבר :)<span style="color: rgb(255, 255, 255);">י</span><br /></div><div style="text-align: right;"><br />במבט לאחור אני יכול לומר עד כמה כתיבת הכתיבה עצמה השפיעה על הדרך בה חוויתי את הדברים: הידיעה כי אני מחויב לפרויקט הפירסום בבלוג גרמה לי לחשוב על כל מקום ומקום ולנסות ולהבין קצת יותר לעומק תופעות והתרחשויות שנקרו בדרכי, בשל הצורך לנסח חוויות, רגשות ותחושות באופן מילולי. גם התחושה "העיתונאית" והרצון לצרף לבלוג תמונות איכותיות כמה שיותר דרבנו אותי לעיתים לא להיות אדיש או פאסיבי. ובסופו של דבר, זו התשובה למי ששאל אותי אם לא הייתי מעדיף "להתנתק". המניע העיקרי לכתיבת הדברים, בשעות קטנות ובמקומות-אינטרנט זרים ומוזרים, היו הרצון והצורך <span style="font-weight: bold;">לשתף</span>. מעטים הדברים שעלו כאן לאויר: טקסטים רבים נשארו במחברת, אחרים פורסמו בבמות אחרות, ודברים רבים מאוד לא נכתבו כלל. לא תמצאו כאן, למשל, כמעט שום התייחסות לחיים הפרטיים שלי או של שותפי לדרך, למרות שבמהלך הטיול לעיתים קרובות מאפילים אלה על הודו שמסביב, צבעונית ואינטנסיבית ומרתקת ככל שתהיה. ולארץ הזו, על קסמיה וניגודיה, ריחותיה וטעמיה, העושר שטמון בה והעוני המכרסם בה, לה מוקדשים מעט הדברים הבאים המובאים להלן.<br /><br />זהו טיבו של הטיול בהודו, ובעולם בכלל, שלעולם לא תספיק להקיף את הכל: יש דברים רבים כל כך לראות ולהספיק, ונקודות מבט רבות כל כך. מעט שבמעט, על קצה המזלג מ203 ימי מסע בתת-היבשת, מוגשים לפניכם. ֿ<br /><br /><span style="color: rgb(255, 255, 255);">י</span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7062556022484229160?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-29503046543468372262007-06-15T15:18:00.000+03:002007-06-27T12:34:16.811+03:00<div style="text-align: right;">תמונות מהמסע ניתן לראות באתר: <span style="color: rgb(255, 255, 255);">י</span><br /><a href="http://picasaweb.google.com/ramefrat">http://picasaweb.google.com/ramefrat</a><br /><br />***<br />עדכון 27 ביוני - כל התמונות מחלקו הראשון של הטיול עלו לגלריה <a href="http://picasaweb.google.com/ramefrat">הנ"ל</a>.<br />התמונות הבאות יעלו אט-אט לכתובת<br /><a href="http://picasaweb.google.com/ramayaana"> http://picasaweb.google.com/ramayaana</a><br />***<br /><br />עדכון אלבומי התמונות לוקח זמן רב, אנא היו סבלניים. בסופו של דבר יהיו כל התמונות אונליין.<br />בשל מגבלות אכסון, יתכן שיהיו כתובות אחרות לתמונות שיעלו בהמשך, קישורים יפורסמו פה.<br /><br /><span style="color: rgb(255, 255, 255);">י</span><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2950304654346837226?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-81294787754404924612007-06-14T17:56:00.000+03:002008-12-10T01:38:34.667+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFZzwgnLzI/AAAAAAAAAPg/YmpoPvP8qBw/s1600-h/IMG_4556.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFZzwgnLzI/AAAAAAAAAPg/YmpoPvP8qBw/s320/IMG_4556.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075937000753147698" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">חשבתי שאתה בהודו,<br />אמרתי לו.<br />אני בהודו,<br />הוא אמר. וגם אתה עכשיו בהודו.<br />אתה לא מרגיש מוזר?<br /><br />(אהוד בנאי).<br /><br />הטיול נראה כמו חלום קצר שנחלם ולא השאיר עקבות, ובבית הכל כרגיל, כאילו נסעתי אתמול וחזרתי היום. זהו סוף המסע בהודו וגם סופו של הבלוג הזה, לינקים לתמונות ולאתרים נוספים יגיעו מאוד בקרוב. תודה לכל מי שליווה, כתב, הגיב או סתם קרא, תודה לכל השותפים המופלאים למסע הזה, ותודה לאל.<br />מי שמתכנן לנסוע להודו, או סתם רוצה להגיב על הדברים שנכתבו בדפים הקודמים, ולכל הצעה אטרקטיבית אחרת, אשמח לפניותיכם.<br /><br />רם,<br />יוני 2007<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-8129478775440492461?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-24011807976856458812007-06-12T09:58:00.001+03:002008-12-10T01:38:34.948+02:00<div style="text-align: right;"><span>מבט אחרון</span>, רגע לפני הפרידה.<br /></div><div dragover="true" style="text-align: right;">דלהי היא הודו. כל מלאי הניגודים מתמצים כאן במרחק כמה דקות הליכה: מהצעירים הלבושים במיטב מחלצותיהם היושבים בקופי דיי ומשוחחים באנגלית (בינם לבינם או בטלפון הסלולרי) אל סוחרי הרחוב בפהרגנג' היושבים יחפים בין פרות וסחי; כולם עסוקים בדת הנפוצה ביותר בהודו, הביזנסיזם, אבל עסוקים בה בערבון מוגבל. דלהי היא הכי הודו שיכול להיות, כי יש בה כל מה שהוא הודו (למעט חופי הים וההרים, אולי), והיא המקום המושלם להתחיל ולסיים בו מסע בהודו. בפעם הראשונה היא מאפשרת לחוות את הלם התרבות במיטבו, ובפגישה חוזרת היא עוטפת אותך במעין סיכום: כל שראית וחווית במסע הזה ושהשאיר בך משקעים כה עמוקים, שלל הניגודים המתמזגים למהות אחת, להוויה אחת, לאהבה אחת שהיא הודו, שהיא הטיול, שהיא המטייל; ים אינסופי של אפשרויות, אינספור חלומות שמתגשמים כולם, טובים ורעים כאחד.<br />(11/06/07)<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFTyQgnLxI/AAAAAAAAAPQ/eIPI8nDsAlw/s1600-h/IMG_4547.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFTyQgnLxI/AAAAAAAAAPQ/eIPI8nDsAlw/s320/IMG_4547.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075930377913577234" border="0" /></a><a dragover="true" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFVKggnLyI/AAAAAAAAAPY/UV-Yv_MFJv8/s1600-h/IMG_4550.JPG"><img dragover="true" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFVKggnLyI/AAAAAAAAAPY/UV-Yv_MFJv8/s320/IMG_4550.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075931894037032738" border="0" /></a><br />***<br /><br />כל הקסם של הודו ספוג בי, מתמצה בי באחת. על הטוב והרע שבה, על פלאיה ואסונותיה, על יופיה ועליבותה, על היותה, על אנושיותה הכה-ארצית ודמיונה הפורה, השמימי, על עתיקות ימיה ותרבותה ועל ההווה המודרני, התעשייתי, המסחרי, הממותג, המלוכלך, ועל העתיד שיבוא, על היאוש שאין בה כלל ועל התקווה, על מציאותה.<br />(10/06/07) י<br /></div> <div style="text-align: right;"> ***</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2401180797685645881?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-1000114796735130572007-06-10T08:54:00.000+03:002007-06-11T12:40:43.545+03:00<div align="right">דלהי מכה בך במלוא רשעותה וללא רחמים כשאתה יוצא מהמטוס; דלהי של הקיץ אינה דלהי של הסתיו, עכשיו חם ולח ומלוכלך כל כך. לפני שעה ועשרים דקות היית בלדאק, ארץ של פסגות מושלגות, שנשקפו אליך במלוא תפארת בריאתן מחלון המטוס, הרים מדבריים ונחלים ונהרות, תבליט גבעות מדבריות על חמוקיהן וזיזי הסלעים המשתברים בקצוות. נוף יפה עד ללא תיאור של מדבר גבוה וקר. י<br />אבל במישורים היום יום חם במיוחד, שמזכיר לי את היום מבשר הרעות בסרט "עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי. במחנה הפליטים הטיבטי במג'נו-קה-טילה (המקום בו בחרתי להתאכסן, במסגרת האוירה הטיבטית של סוף המסע הזה) האויר עומד, לוהט, עוטף את כולך בשמיכה הבילה. אין מפלט, למעט אולי המסעדה הממוזגת של הגסט האוס או באינטרנט הממוזג, אבל גם המזגן העייף לא ממש מצליח לעמוד במשימה. ברחוב אנשים נוטפים, משיבים על עצמם רוח עם חתיכת עיתון, מנסים למצוא טיפת אויר אל מול המחנק בבתים פנימה, בהם גם המאוורר לא עובד בשל הפסקת החשמל. גברים טיבטים מגלגלים את החולצה מעל הבטן, חושפים כרס נוצצת אגלי זעה. אנשי הרים אלה, עם גנים המורגלים לקור, מצאו מפלט דווקא כאן בדלהי הקודחת מחום, המשוועת למונסונים שיגיעו ויביאו הקלה. י<br />(10/06/07) י<br />***</div> <div style="text-align: right;">ועיתוני הבוקר מוסרים את המספרים: 49.5 מעלות צלסיוס נמדדו בבירה, ובחישוב עומס החום הלחות הגבוהה גורמת להרגיש כאילו 55 מעלות! אם להאמין לעיתון... בכל מקרה, ביום שאחרי עדיין ים מאוד אך מורגשת הקלה משמעותית, ואפשר להסתובב ברחוב, למרות שדברים אלה נכתבים בקפה "בריסטה" הממוזג היטב בקונט סירקוס. העיתונים גם מספרים שלפחות 59 מקומיים נפטרו בשל עקת החום שנחתה על צפון הודו, ו"הטיימס אוף אינדיאה" חושב כבר קדימה, על המונסונים שצריכים להציל את המצב: מלאכת ניקוז הביוב לא הושלמה עדיין, והעיתון מזהיר שגם השנה צפויה התנועה בדלהי לעצור לנוכח הצפות הדרכים במי המונסון שצפויים להצטבר בשלוליות ענק. י<br />(11/06/07) י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-100011479673513057?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-4207345803665824432007-06-08T15:12:00.000+03:002008-12-10T01:38:35.794+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFDGAgnLwI/AAAAAAAAAPI/I0-NsqEa_DI/s1600-h/IMG_4236.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnFDGAgnLwI/AAAAAAAAAPI/I0-NsqEa_DI/s320/IMG_4236.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075912025518321410" border="0" /></a><div style="text-align: right;">במסע בן שלושה וחצי ימים לעמק <a dragover="true" href="http://en.wikipedia.org/wiki/Nubra_Valley">נוברה </a>("העמק הירוק") שברנו לפחות שני שיאים גיאוגרפיים חשובים, או בשפת העם "סימנו וי": ראשית, חצינו (פעמיים! הלוך וחזור) את <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Khardung_La">קדרונג לה</a>, מעבר ההרים לכלי רכב ממונעים הגבוה בעולם (לטענת ההודים; ויקיפדיה טוענת אחרת), ובקיצור, בגובה 5,359 מטרים מעל פני הים, כנראה שזה המקום הכי גבוה שאהיה בו אי פעם. בתמונה מצולמים מאחורי מה שלטענת ה"לונלי פלאנט" הם השירותים הציבוריים הכי גבוהים בעולם, שהיו נעולים ולכן נאלצנו להסתפק בשלג שמאחוריהם. י<br /></div><div dragover="true" align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE75QgnLuI/AAAAAAAAAO4/O1IqIJRO5to/s1600-h/IMG_4394.JPG"><br /></a></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE6LAgnLtI/AAAAAAAAAOw/YmUqe89dknc/s1600-h/IMG_4451.JPG"><img dragover="true" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE6LAgnLtI/AAAAAAAAAOw/YmUqe89dknc/s320/IMG_4451.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075902215813017298" border="0" /></a><br /><div align="right">ושנית, הגענו לפנאמיק, כפר קטן ונטול ייחוד אלמלא היתה זו הנקודה הצפונית ביותר אליה מורשים תיירים זרים להגיע בהודו. נקודת ציון צנועה, סמל קטן למסע בן אלפי קילומטרים שהולך ומגיע לקיצו, ובמהלכו הגענו <a href="http://ramayaana.blogspot.com/2007/02/kanyakumari-tamil-nadu.html">מקנייקומרי </a>לכאן. העמק עצמו יפייפה, נופי לדאק אינם מאכזבים ואינם משעממים אף לרגע. י</div><br /><div dragover="true" align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE75QgnLuI/AAAAAAAAAO4/O1IqIJRO5to/s1600-h/IMG_4394.JPG"><img dragover="true" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE75QgnLuI/AAAAAAAAAO4/O1IqIJRO5to/s320/IMG_4394.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075904109893594850" border="0" /></a></div><br /><div align="right">שיאו של הטיול היתה ללא ספק ההליכה מהכפר דיסקיט שבו התאכסנו לכפר היפה הונדר; במהלכה השתעשנו בדיונות החול (לצערי, על התמונות הטובות ביותר חל איסור פרסום); תפסנו טרמפ עם משאית צבאית; לחצנו את ידו של חייל צבא הודו שסיפר לנו על התקופה בה שירת בכח האו"ם בלבנון (והמתין בעמק לביקור של שר הביטחון ההודי שהגיע מעט אחרינו לאוהל מפואר שהוכן לו באמצע הדיונות); ומפגש קצר אך משמעותי עם עדר גמלים קטן, שריד כמעט נכחד <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Bactrian_camel">לגמלים </a>שהוליכו כאן בעבר את שיירות הקרוואנים צפונה, לכיוון דרך המשי. י</div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE-cAgnLvI/AAAAAAAAAPA/CcF5GzLcpFY/s1600-h/IMG_4316.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnE-cAgnLvI/AAAAAAAAAPA/CcF5GzLcpFY/s320/IMG_4316.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075906905917304562" border="0" /></a><br /><br /><div align="right">***</div><br /><br /><div align="right">נכתב 10/06/07</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-420734580366582443?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-86896628264888662492007-06-01T14:58:00.001+03:002008-12-10T01:38:36.180+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rm0VXAgnLYI/AAAAAAAAALo/YX-Bfy5IuoI/s1600-h/DSCN0806.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rm0VXAgnLYI/AAAAAAAAALo/YX-Bfy5IuoI/s320/DSCN0806.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5074735840134376834" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rm0VLQgnLXI/AAAAAAAAALg/dmEtu4R_saA/s1600-h/DSCN0811.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rm0VLQgnLXI/AAAAAAAAALg/dmEtu4R_saA/s320/DSCN0811.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5074735638270913906" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rm0VCQgnLWI/AAAAAAAAALY/VGsBACntYf0/s1600-h/DSCN0701.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rm0VCQgnLWI/AAAAAAAAALY/VGsBACntYf0/s320/DSCN0701.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5074735483652091234" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">אתם יכולים לקרוא על ה<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Pangong_Tso">פנגונג טסו</a>, אגם מאורך שחלקו הגדול נמצא בשטח טיבט, ויכולים לראות את התמונות. אבל אף מצלמה בעולם לא יכולה לתפוס כמה יפה המקום הזה, ועד כמה היה לנו קר שם. י<br /><br /><br />***<br />ובדרך עברנו ב<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Changla_pass">צ'אנג לה</a>, מעבר ההרים לכלי הרכב השלישי בגובהו בעולם (5,270), מקום מושלם למלחמת שלג קצרה, שכן אין די חמצן באויר כדי להשליך שלג אחד על השני לאורך זמן. י<br />***<br /><br /><br />***התמונות של האגם באדיבות רוני הצלמת המעולה. עוד תמונות בקרוב, באמת, שווה לחכות***י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-8689662826488866249?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-33386668639406436012007-06-01T14:55:00.000+03:002008-12-10T01:38:36.327+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnEsVQgnLsI/AAAAAAAAAOo/A-aszO4c10M/s1600-h/IMG_3920.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnEsVQgnLsI/AAAAAAAAAOo/A-aszO4c10M/s320/IMG_3920.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075886998743887554" border="0" /></a><br /><div align="right">הודו נראית כה רחוקה מכאן. לדאק היא עולם אחר, יקום בפני עצמו, קרובה יותר לטיבט מאשר להודו, עם מראה כה מיוחד עד שנדמה לעיתים שאנחנו על הירח, או בכוכב כלשהו. זה מתחיל בנוף: בראשיתי, פראי, יבש, קר, משונן, אדמה שבורה ומחורצת, ,סלעים אדירים, ועל הפסגות שלג. וממשיך באנשים: אקזוטיים, חייכינים וחזקים; ילדים וזקנות, מוכרים בחנויות, נזירים בודהיסטים. כל לדאקי ראוי לצילום. י</div><div align="right">הודו איננה כאן, ואולי היא כאן בהחבא, בין השורות, בנוכחות הצבאית האינטנסיבית ובלוחיות הרישוי המוכרות. הגיאוגרפיה הכופה בידוד יבשתי מהודו במשך שמונה חודשים בשנה; התרבות השונה: השפה הלדאקית, הדת הבודהיסטית, המוצא האתני והאוכל הטיבטי; והנוף השונה כל כך מזה של תת-היבשת הופכים את הטיול בלדאק לחלק נפרד במסע, טיול אחר. י</div><div align="right">י</div><div align="right">לה עצמה מחווירה אל מול הנוף שמסביב; עיר הבירה של חבל לדאק והבירה ההיסטורית של הממלכה הלדאקית היא לא יותר מעיירה קטנה ומאובקת. הגענו אליה כסנוניות ראשונות, תייירם ראשונים של תחילת עונת התיירות הקצרה שבין השלגים. בימים הראשונים אכן היה קר מאוד ומטיילים אחרים כמעט ולא נראו, חנויות רבות עדיין היו סגורות ותחושת אינטימיות נעימה עמדה באוויר. וכמו הצמחיה שנפתחת אחרי הקור הגדול של החורף פני הדברים משתנים במהירות מול עינינו, מדי יום העיר מתמלאת ונפתחת, וגם מזג האויר מתחיל להיראות כמו קיץ. י</div><div align="right"></div><div align="right">***</div><div align="right">נכתב 29/5/07, 30/05/07, 8/6/07</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-3338666863940643601?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-54696601897090828082007-05-29T15:00:00.000+03:002008-12-10T01:38:36.605+02:00<div dragover="true" style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnEoQwgnLqI/AAAAAAAAAOY/C0EXNRGUU4U/s1600-h/IMG_3826.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnEoQwgnLqI/AAAAAAAAAOY/C0EXNRGUU4U/s320/IMG_3826.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075882523387965090" border="0" /></a>אין דברים כאלה. י<br /></div><div dragover="true" style="text-align: right;">הדרך מקשמיר ללדאק עוצרת נשימה ביופיה. יצאנו לדרך בת 434 הק"מ מסרינגר, מטפסים בנוף הקשמירי הירוק לסונמארג, ומשם הנוף נעשה חד יותר; הדרך מתפתלת לאורך נהרות, גושי סלע עצומים מכוסים ירוק, מרבדים של ירוק וירוק על ההרים, כיפותיהם מושלגות, וקרח צבור במורדות, נוטף מים; ושם במבט חטוף מחלון הג'יפ אני רואה את הנוף היפה ביותר שראיתי מעודי. והגענו למעבר ההרים (פאס) זוג'י לה בגובה 3,505 מטר מעל פני הים, נקודת הגבול הגיאוגרפית בין קשמיר ללדאק, ובקור של מינוס חמש מעלות שתינו את אחת מכוסות הצ'אי הטובות. מכאן הירוק מפנה מקומו למדבר הגבוה, ופנים לדאקיים מופיעים בחלון, שונים כל כך מהמוסלמים של העמקים הירוקים שהשארנו מאחור. הדרך ארוכה ומתפתלת, ואנו עוצרים ב<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Drass">דראס</a> להפסקת תה וממתקי קוקוס, והמקומיים מספרים את מה שכבר קראנו: דראס היא מקום הישוב השני הקר ביותר בעולם (הראשון נמצא בסיביר) עם טמפרטורות שמגיעות בשיא החורף למינוס 60 מעלות, לפי דבריהם. י<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnEqHQgnLrI/AAAAAAAAAOg/M-Fa5nhIqWk/s1600-h/IMG_3788.JPG"><img dragover="true" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RnEqHQgnLrI/AAAAAAAAAOg/M-Fa5nhIqWk/s320/IMG_3788.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5075884559202463410" border="0" /></a><br />הדרך ממשיכה בנופים מדבריים, ובהמשך חיכתה לנו חניית לילה בקרגיל; ובניגוד גמור לנופים המופלאים התגלתה העיריה כאפורה, קרה ומלאה באנשים חסרי סבלנות לתיירים עייפים שכמונו. השתכנו באכסניה זולה אשר בחדר הכניסה אליה רבצו-ישנו במיטות שדה צפופות מקומיים אשר נחשדו מיד כנהגי משאיות. ביקשנו מים חמים למקלחת (הוט בקט בעברית) וקיבלנו פלטה חשמלית ועליה דלי מתכת מלא מים, שחוברו בחוטי חשמל חשופים ונטולי תקע לחוטי חשמל חשופים ונטולי שקע שבלטו מקיר החדר, תוך יצירת ניצוצות לא-בטיחותיים בעליל. חרדים, ביקשנו מהג'י שיסלק לאלתר את המפגע והלכנו לישון. י</div><div style="text-align: right;">לקראת ארבע בבוקר החל המואזין לקרוא ממש ליד חלוננו, חודר אל תוך חלומותינו בקול צלול וחם, ושותפו החרה-החזיק אחריו בקול עמוק וצרוד, יוצרים מקהלה שמימית-מוסלמית של שניים. קרגיל, גיאוגרפית בלדאק אבל על הגבול הדמוגרפי שבין הבודהיזם לאסלאם, קרובה לקו השליטה של פקיסטן והיתה <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Kargil_War">עד לא מזמן </a>שדה קרב בין שתי המדינות, כשהפקיסטנים נהגו להפגיז שיירות צבא שנעו על הדרך שבה נסענו; ובה המשכנו גם למחרת, המומים מיפי נופי המדבר שנגלו לחלונינו. נסו לדמיין את הרי אילת, רק עצומים פי כמה ומכוסים שכבה לבנה של קרח על הכיפות. שיכורים מהיופי המופלא הזה, הגענו אחר הצהריים ללה, בירת חבל לדאק. י</div><div style="text-align: right;">***</div><div style="text-align: right;">נכתב 30/5/07, 4/06/07</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5469660189709082808?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-8765001697833359842007-05-23T15:05:00.000+03:002008-12-10T01:38:38.159+02:00<div><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg0tRsZGoI/AAAAAAAAAKU/yVmLrW5tfXE/s1600-h/Ram+192s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5068859333053848194" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center;" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg0tRsZGoI/AAAAAAAAAKU/yVmLrW5tfXE/s320/Ram+192s.JPG" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;"></div><div style="text-align: right;"><strong>סופה בקשמיר</strong><br /><br />יום שישי בערב. טרחנו על ארוחת שבת שתוגש בקרוב לשולחן, ובעוד אנו עורכים אותו בחגיגיות על מרפסת בית הסירה שלנו, צופים בשקיעה על אגם דאל, אמר אחד מאיתנו לשני: "תראה את הברקים שם, מעל ההרים". וחברו ענה לו: "אם תהיה עכשיו סופת ברקים, יהיה זה אחד הדברים היפים". והרוח החלה לנשוב. י<br />השולחן כבר ערוך, הבנות במטבח מסיימות להכין את הארוחה, והרוח מתגברת לפתע. "אולי כדאי שנאכל בפנים", אומר אחד מאיתנו, ואנו נושאים את השולחן הערוך לחדר המגורים, ובמהרה סוגרים את הדלת. "אכן, סופה מגיעה". ומתחילה היסטריה. אם המשפחה המארחת אותנו, נרגשת, קוראת לבעלה ולבניה בקול גבוה, מפוחד: הם בביתם שעל החוף, מרחק דקה וחצי שייט בסירתם הקטנה (שיקארה) אל בית הסירה שלנו, שמתחיל להתנודד עם הרוח. השיקארה מגיעה ועליה האב ושלושת הבנים, האחות נשארה להשגיח על הבית כנראה, ומיד מתחילים במאמצים להחזיר את היציבות: הקורות התומכות את הסירה מהצדדים זזו ממקומן. והגשם מתחיל, והרוח מכה, והחושך כבר מוחלט, ואנו עמודים ליד האחים ומאירים בפנסי הראש שלנו, מנסים להביא תועלת במאמץ שנראה כאילו לקוח מסרטי הפלגות; הרוח מכה בספינה הרעועה, המחשבת לטבוע... י<br />כמובן שאין שום סכנה ממשית. אנחנו רגועים לחלוטין, משועשעים מהמצב, אך המשפחה הקשמירית בשלהם: צעקות רמות, צרודות, של גברים שקיבלו בירושה מאימם קול גבוה והיסטרי. קורות התמיכה מסרבות להכנס למקום, הסירה מתנדנדנת מצד לצד, והם חוששים שתנוע ממקום עגינתה הנצחי ותתנגש בסירות אחרות, חוששים מנזק לרכוש, והרי זה כל רכושם. הבנות כבר בחדר המגורים, מרגיעות את האם הנפחדת, האוכל מתקרר על השולחן. אנח נכסים פנימה ומצטרפים אליהן, מחליפים את בגדינו הרטובים בבגדים יבשים, אבל לא נאכל בשעה שמארחינו נאבקים בחוץ באיתני הטבע. כשהגשם גובר והרוח נחלשת הם נכנסים לבסוף פנימה, מתעטפים בשמיכות, והאב עלי מספר לנו שבכל חייו על האגם הוא לא ראה מזג אויר שכזה, סופה שכזו. ישבנו לאכול את ארוחת שישי לאור נרות (החשמל נעלם כמובן עם תחילת הסופה), והלכנו לישון נרגשים כשהגשם מקיש על גג הפח של בית הסירה שלנו. ולמחרת מספרים לנו על חומרת הנזק, עשרות סירות על האגם שנפגעו, ועל שמונה עשר תיירים הודים שנהרגו באגם (שמועה שאין לה סימוכין <a href="http://www.rxpgnews.com/india/Storm-hits-Kashmir-tourists-rescued-from-Dal-Lake_28591.shtml">בדיווחים הרשמיים</a>). ולמרות הצער על כך, אנחנו שמחים על קבלת הפנים המיוחדת שהכינה לנו קשמיר בבואנו, כאילו במיוחד בשבילנו. י</div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5068860595774233234" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center;" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg12xsZGpI/AAAAAAAAAKc/b_gFb6L3pqk/s320/Ram+196s.JPG" border="0" /><br /><div style="text-align: right;">***</div><div style="text-align: right;">עמק קשמיר: בתי סירה על אגם דאל, הרים נישאים מסביב, פסגות מושלגות נושקות לעננים במרחק. קולות מואזין, פרחים בשלל צבעים, מולדתם של הזעפרן - התבלין היקר מזהב - ושל צמר הפשמינה הנדיר והיוקרתי, ושל שאר חפצי נוי ואמנות הנמכרים לתיירים המעטים מדי. מעטים, כי הפחד מדיר את רגליהם של רבים מהמקום היפה הזה, שיש אומרים שהוא היפה בעולם: על הכביש המוביל לעמק מדרום, בין מוכרי הדובדבנים והתותים, יש שלט: "ברוכים הבאים לעמק קשמיר, גן עדן עלי אדמות". אז אולי המיתוס כדרכם של מיתוסים מעט מוגזם, אבל בחלט היה שווה לנסוע עד לכאן ולהיווכח שוב שלשלווה על המים ולאזהרות המאיימות <a href="http://www.nsc.gov.il/NSCWeb/Templates/country.aspx?countryId=28">באתר המטה ללוחמה בטרור </a>(שאגב, לא מזהיר מנסיעה למקומות אחרים בתחומי הודו שנחשבים למסוכנים יותר) אין תמיד קשר ממשי במציאות. י</div><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5068860836292401826" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center;" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg2ExsZGqI/AAAAAAAAAKk/Frq09XFFP6A/s320/Ram+202s.JPG" border="0" /><br /><div style="text-align: right;">***</div><div style="text-align: right;">נכתב 24/5/07</div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-876500169783335984?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-60501440863776164132007-05-18T13:43:00.000+03:002008-12-10T01:38:38.472+02:00<div align="right"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg6IhsZGtI/AAAAAAAAAK8/G9e6kFGwu-Y/s1600-h/P5100268yoni.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5068865298763422418" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg6IhsZGtI/AAAAAAAAAK8/G9e6kFGwu-Y/s320/P5100268yoni.JPG" border="0" /></a> מסענו לחבל קשמיר, אזור המריבה בין שתי המעצמות הגרעיניות הודו ופקיסטן, מתחיל בבוקר אפור גשום של גלישה מהרי ההימאליה לכיוון הפאנג'אב, בהסתבכות קצרה בכניסה לפתנקוט הזכורה לטוב (...) ובנסיעת לוקאל לאמריצר, בקרבת הגבול שנולד בשנת 1947 בין הרוב המוסלמי שמצפון לו לרוב ההינדי שמדרום. הארכנו את הדרך בשל שתי אטרקציות - מקדש הזהב בלב העיר, המקום המקודש ביותר לדת הסיקים, ובשל טקס חילופי המשמרות המסורתי על גבול הודו פקיסטן. היה חם. כלומר, מזג האויר היה חם. אחרי הבוקר הגשום על ההרים, התמודדנו עם חום מבעית, שבעומס התנועה והזיהום של אמריצר הפך לאתגר אמיתי. י<br /><br />***<br /><br />במעבר הגבול<br /><br />אוחז בגדלון פלסטיק קטון<br />בצבעי ירוק לבן וכרכום<br />אינאיאה איי לאב יו אינדיאה<br />את מקיפה אותי מכל עבר<br />כאן על גבול פקיסטן<br />הגבול בין התיכון לרחוק<br />בין הבשר לצמח<br />בין הקדוש לטהור<br />על ספסלי בטון בוערים בשמש<br />המדבר<br /><br />הללו את הודו! יאללה נז**ן את פקיסטן! להריע למצעד צבאי כאילו היה זה משחק כדורגל, הזוי יותר מכל דמיון. דוברי טאמיל ומלאיאלאם ופנג'בי והינדי ומי יודע אילו עוד שפות מדברים אצלינו. הריעו. מעברו השני של מעבר הגבול, על הטריבונה שממול, האוהדים הפקסיטנים. מרחוק אנו מזהים נשים ברעלות בצד אחד, וציבור קטן של גברים בצד השני, וכשהם מריעים הקהל ההודי העצום מגיב בקריאות "הידוסטאני! זינדוואני! בההרט מעעתקי - יא!" או משהו כזה, בהנחייתו של מנחה דמוי עודד מנשה. הללו את הודו. אמנם אנחנו לוזרים בקריקט, אבל לפחות החיילים שלנו צועדים בסך יותר יפה מחייליכם. וגם המדים שלהם יותר מפוארים. ובכלל. י<br /><br /><br />***<br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg3PhsZGrI/AAAAAAAAAKs/xrtQ-fiTUOw/s1600-h/Ram+131golden.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5068862120487623346" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg3PhsZGrI/AAAAAAAAAKs/xrtQ-fiTUOw/s320/Ram+131golden.JPG" border="0" /></a>מקדש הזהב: שיעור באמנות יצירת המקדשים. איך עוטפים שיש בזהב על בריכה ויוצרים תוצאה שאין בה טיפת צעקנות והתייפיפות; רק עדינות, פשטות, רוך ועצמה רוחנית-דתית בלתי מתפשרת. בקווים עדינים, נקיים, בצריחים גבוהים אך לא צורמים, בהיכל זהב כל כך מואר שעדשת המצלמה מסתנוורת בתנאי צילום הלילה. י<br />חכמי דת יושבים בפינותיהם, בדממה עמוקה, מול טקסטים עתיקים. זקנם מפואר, טורבנם מוקפד, נוכחותם הוד ויראת כבוד. יש כאן פולחן כמו-הינדי, אך ללא פסל או תמונה; ארכיטקטורה כמו-מוסלמית; וקבלת פנים מחממת לב לאורחים שכמונו. הסיקים, רק 2% מאוכלוסית הודו אך בעלי השפעה יחסית רבה הרבה יותר על חיי הכלכלה, החברה והמדינה, מקבלים אותנו במאור פנים. הם בולטים בכל מקום: מזוקנים וחבושים בטורבן המאפיין, לרוב גבוהים יותר, כיאה לעם של לוחמים. הפאנג'אב, שחלקו הצפוני נשאר בפקיסטן, הוא ביתם. דתם הייחודית היא מהצעירות יותר בהודו, ואפשר לקרוא עליה עוד <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Sikhism">כאן</a>. י<br />***<br /><br />עייפים ומיוזעים, אך מרוצים, עלינו על רכבת לילה לג'אמו. י<br /><br />***<br />נכתב 16/5/07, 24/5/07<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6050144086377616413?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-52265585835173233822007-05-14T09:49:00.000+03:002008-12-10T01:38:38.638+02:00<div align="right">באימייל ששלחה מטיבט, כתבה יונת: "התובנה החשובה ביותר שלי מהטיול הזה היא שטיבט איננה כאן. היא כנראה בהודו או בנפאל, אבל לא כאן, תודות לסינים שהרסו את תרבותם ודתם של הטיבטים". י</div><br /><br /><div align="right">טיבט נמצאת כאן, בדרמסלה (ולמעשה במקלאוד גאנג', "דרמסלה עילית"; דרמסלה תחתית היא עיר הודית לכל דבר, ומעל מקלאוד גאנג' ישנם שני כפרים, באגסו ודרמקוט, המשמשים כמושבות ישראליות בעונה זו), המכונה גם להאסה הקטנה, ולעיננו התמימות הגלות נראית נוחה. אלפי פליטים טיבטים גרים פה (אחד מהם סיפר לי בשיחת רחוב שהוא "עולה חדש" כי הגיע לפני ארבע עשרה שנים בלבד) והמפורסם שבהם הוא המנהיג הרוחני והמדיני טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, העומד בראש ממשלת טיבט בגלות. לביוגרפיה של גיאטסו קוראים "חירות בגלות", והחירות מקורה לא בהכנסת האורחים שהעניקה הודו לשכנים הנמלטים מצפון, אלא בבודהיזם הטיבטי, דת שמבטיחה שחרור מייסורי העולם הזה. לא אוכל לכתוב הרבה על הדת המסקרנת הזו כי אינני יודע עליה מספיק (למעט העובדה הברורה שמדובר בדת, ממוסדת ופולחנית, ושתורתו של הבודהה היא חלק ממנה למרות שאנו נוטים לחשוב שהבודהיזם אינו דת), אך למטייל בסמטאות דרמסלה בולטים לעין הנזירים: לבושים בגלימות אדום-בורדו עמוק, בשיער מגולח וחיוך ירחי, ממוללים באצבעותיהם "מאלות" (מחרוזות תפילה), מתרגלים בחצר המנזר את השיעור היומי תוך מחיאת כף יד בודדה (מכה אחת, לא יד אחת) מדי כמה משפטים, משתטחים שוב ושוב על רצפת השיש הקרה בריטואל שנראה נצחי ומעייף, יושבים לתפילה במקדש כשהם יושבים בשורות מסודרות, המורים יושבים גבוה יותר (גובה הכיסא מסמל את המיקום בהיררכיה), שרים את מזמוריהם שנשמעים כמו הצ'אנטים ההינדים ולאזני גם קצת כמו תפילה יהודית, ואולי כל התפילות נשמעות דומה במקצת. י<br /><br />אך החירות שמעניקה להם הרוח מלווה במאבק בכיבוש, מאבק עיקש אך לא אלים עד תמיהה בעינינו המורגלות ברוב דם שפוך במסגרת מאבקים לאומיים. בשנת 1950, כשנה לאחר שהוקמה, פלשה הרפובליקה העממית של סין לטיבט, חבל ארץ עצום בגודלו (כשני שליש מגודלה של הודו) שמעולם לא היה חלק מסין, ומאז מנצלת המעצמה הכובשת את כל עצמתה כדי להכחיד את טיבט העצמאית. לדיכוי עצמו (הערכות מסויימות מדברות על כ1.2 מליון טיבטים שקיפחו את חייהם) ולפגיעה ההעמוקה בזכויות האדם (אסירים פוליטיים ללא משפט, מאה אלף פליטים, ועוד) מצטרפת הכחדה שיטתית של התרבות הטיבטית: הרס של כ-6,000 מנזרים, הכחדת השפה הטבטית, ועוד ועוד דוגמאות מצמררות. י<br />כמה עצמה יש בבחירה של הטיבטים להמנע ממאבק אלים, ולמרות אכזריותו של הכובש, לחוש כלפיו חמלה. כמה עצוב שסיכוייו של המאבק הלא-אלים לשאת פירות קלושים כל כך. י<br />בקיץ 2008 תיערך בביג'ין אולימפיאדה, אירוע רב חשיבות סמלית בסוגיית התקרבותה של סין לשאר העולם ובתהליך הפיכתה למעצמת על. האם תישמע במהלך המשחקים האולימפיים זעקתם של הטיבטים? והיש סיכוי שמאבק צנוע וכה-אנושי זה להשבת מעט משאבד להם יגבר על עצמה כחנית ואינטרסים כלכליים? י<br />ואיפה אנחנו ב<a href="http://www.freetibet.org/">סיפור הזה</a>? י<br />י<br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5068866668857989858" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rlg7YRsZGuI/AAAAAAAAALE/pkwaQWOhLDE/s320/Ram+037tibet.JPG" border="0" />בתמונה שצולמה במוזיאון במקלאוד גאנג', צילום של אב ובתו הנמלטים מטיבט דרך מעבר הרים.י<br />***<br />נכתב 25/5/07<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5226558583517323382?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-50457840096365420372007-05-14T08:30:00.000+03:002007-05-14T09:40:34.587+03:00<div align="right">לכל ההורים המודאגים, מבחן אמריקאי קצר:<span style="color:#ffffff;">י</span></div><div align="right"><span style="color:#ffffff;">י</span></div><div align="right">נחשו מה עושים הילדים שלכם בהודו בשעות הפנאי: <span style="color:#ffffff;">י</span></div><div align="right">א. עושים המון סמים</div><div align="right">ב. עסוקים בפעילות מינית</div><div align="right">ג. שרים שירים של חווה אלברשטיין בציבור</div><div align="right">ד. כל התשובות נכונות</div><div align="right"><span style="color:#ffffff;">י</span></div><div align="right"></div><div align="right">רמז מופיע בווידאו המצורף: <span style="color:#ffffff;">י</span></div><div align="right"></div><br /><div style="MARGIN-TOP: 25px; MARGIN-BOTTOM: 25px"><div style="WIDTH: 320px; TEXT-ALIGN: left"><style type="text/css"><!-- #iczoa3fvkncc7dlqqxaict4y6tt9975ndvlrlwcnp{width:320px;height:256px;border:none;margin:0px;} --></style><iframe id="iczoa3fvkncc7dlqqxaict4y6tt9975ndvlrlwcnp" style="BORDER-RIGHT: medium none; BORDER-TOP: medium none; MARGIN: 0px; BORDER-LEFT: medium none; WIDTH: 320px; BORDER-BOTTOM: medium none; HEIGHT: 256px" marginwidth="0" marginheight="0" src="http://www.dailymotion.com/blog/video/3318626?key=czoa3fvkncc7dlqqxaict4y6tt9975ndvlrlwcnp" frameborder="0" width="320" scrolling="no" height="256">Dailymotion blogged video</iframe><br /><span style="MARGIN-TOP: 0px"><a href="http://www.dailymotion.com/video/x1z4o2_evening-in-bhagsu">Evening in Bhagsu</a><br />Video sent by <a href="http://www.dailymotion.com/ramayaana">ramayaana</a><br /></span></div></div><div style="MARGIN-TOP: 25px; MARGIN-BOTTOM: 25px" align="right">אנא כתבו תשובותכם בתגובה, בין הפותרים נכונה יוגרל פרס. <span style="color:#ffffff;">י</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5045784009636542037?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-19777897090662796392007-05-08T21:24:00.000+03:002007-05-08T21:49:09.916+03:00<div style="text-align: right; color: rgb(153, 51, 153);"><div style="text-align: right;">שיר לנווד<br /><br />לך לאן שתישא אותך הרוח,<br />שב על כנפיה זקוף,<br />לך עד שרגליך יהפכו קלילות,<br />עד שלא תרגיש עוד באדמה תחתיך.<br />לך,<br />התמסר לאויר טוב,<br />מיטיב,<br />מעט האוצרות בידיך,<br />צרורים, ניצנים ניצנים.<br /><br />(קרן סוודיש)<br /><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102);">***</span><br /><span style="color: rgb(51, 51, 51);">עוד שירים יפים של קרן: י</span><br /><a href="http://stage.co.il/Authors/SwedishKeren"> http://stage.co.il/Authors/SwedishKeren</a><br /><br /><br /><br /></div> </div><div style="color: rgb(153, 51, 153);"> <!-- eof title --> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-1977789709066279639?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-31262126899683214062007-05-02T13:23:00.000+03:002008-12-10T01:38:38.832+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rj8fuwlqEQI/AAAAAAAAAKE/_ABJDzehHZw/s1600-h/welcome.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rj8fuwlqEQI/AAAAAAAAAKE/_ABJDzehHZw/s320/welcome.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5061799394365018370" border="0" /></a><br /><div align="right">הכותרת מטעה: אין בכוונתי לכתוב מאומה על פתנקוט, שאינה יותר מעיר בינונית בפנג'ב בה ביליתי חצי לילה בחדר מלוכלך ושורץ מקקים, ואין בה דבר מעניין, אולי פרט למצבור גדול של מחנות צבא הודו המספקים לעיר את מרבית פרנסתה ומזכירים לעובר האורח שהגבול עם פקיסטן אינו רחוק. וגם הגבול של פנג'ב עם ג'אמו וקשמיר ועם הימאצ'ל פרדש אינו רחוק: פתנקוט אינה אלא צומת דרכים, תחנת מעבר, מקלט-לילה למי שהרכבת שלו הגיעה בשעת לילה מאוחרת; והשכם למחרת ימשיך בדרכו באוטובוס שחוצה ביציאה מפתנקוט את נהר הצ'אקי (אחרי הגשר שלט: ברוכים הבאים להימצ'אל פרדש!) ומתחיל בעליה איטית על שיפולי ההימאליה ההודית. י</div><div align="right">כן, לפעמים גם אם אינך מאחר את הרכבת, הרכבת מאחרת אותך: רצית להגיע לדרמסלה בזמן מסוים, וידעת שהרכבת אולי תאחר, הרכבות בהודו כמעט תמיד מאחרות כדי שעתיים-שלוש ולקחת את זה בחשבון כשתיכננת את המסע. אבל מי מתכנן שאחרי עשר שעות באוטובוס לילה ארוך ומתיש מקטמנדו לגבול בין נפאל והודו (שמחה רבה! וולקאם טו אינדיאה, וולקאם בק) ועוד נסיעה של שלוש שעות בג'יפ צפוף לתחנת הרכבת בגורקפור, תגיע לשם ותגלה כי מועד יציאתה לדרך של הרכבת שלך מעוכב בארבע שעות שהופכות לחמש וחצי על הלוח האלקטרוני ולשש בפועל. ומי מתכנן שתוך כדי הנסיעה תצבור הרכבת איחור מייאש של 14 שעות, ותגיע לפתנקוט באחת בלילה במקום בעשרים לאחת-עשרה בצהריים? והאוטובוס הבא העולה אל ההרים יצא רק בבוקר, והמלון היחיד שמסכים לפתוח בשעה זו את שעריו אינו ראוי לשם מלון... ובכן, צריך להיות מוכן לכל דבר כשאתה בדרכים בהודו, ידעת זאת תמיד אבל לרגע שכחת, והנה הצטרפו הנסיבות לכדי שיעור שיזכיר לך. ובפעם הבאה תצא יום-יומיים קודם לדרך... י</div><div align="right">***</div><div align="right">אבל כל זאת לא מרתיע אותי ולו לרגע מאהבתי לנסיעה ברכבת. במידה רבה זו הודו, וגם מי שלא יסכים לזאת יסכים שכמעט תמיד עדיפה נסיעה בקרון הרכבת מנסיעה באוטובוס: לא סתם מכונים האוטובוסים המקומיים בפינו "לוקאל", באמת לא-קל לנסוע בהם; וגם אלה המכונים "טוריסט" כלומר הם יקרים יותר ואולי נוחים יותר במקצת, עדיין לא משתווים למידת הנוחות של רכבת בנסיעות ארוכות. בעיני עדיפה נסיעה של 20 שעות ברכבת מנסיעה של 10 שעות באוטובוס. י</div><div align="right">הרכבת ההודית היא הודו: חברת הרכבות ההודית היא חברה ממשלתית הנחשבת למעסיק הגדול בעולם עם 1.6 מליון עובדים (!), ומסיעה שישה מילארד נוסעים (כמספר תושבי כדור הארץ) ו-750 מיליון טון משא בשנה על-פני 63,140 ק"מ מסילות (למי שרוצה לקרוא - <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Indian_Railways">עוד נתונים </a>משעשעים כגון אלה), מורשת איתנה שהשאירו הבריטים. ובנסיעה ברכבת נחשף הנוף האנושי של הודו על שכבותיו, וממחלקה למחלקה משתנה הנוף; ורק לאחרונה עלה בדעתי כי מחלקות השינה ברכבת מקבילות לאבות-הקאסטות, המעמדות בחברה ההודית המסורתית: י </div><div align="right">המחלקה הראשונה (איסי1) מקבילה למעמד הברהמנים - הכוהנים המשכילים, שתמיד היו המעמד העשיר ביותר ושיגשגו בכך אף יותר משהגיעו הבריטים ואימצו אותם כמוציאים לפועל של שלטונם. מעולם לא ביקרתי אפילו במחלקה זו; לרוב זול יותר לטוס מאשר לקנות כרטיס למחלקה זו. י</div><div align="right">במחלקה השניה (איסי2) המקבילה למעמד הקשטריאס, אנשי הממשל והצבא, אפשר לפגוש משפחות מהמעמד הגבוה, הנוסעות בנוחות בתאי שינה מרופדים ומוגפי וילונות. י </div><div align="right">במחלקה השלישית (איסי3) המקבילה למעמד הווישיאס - החקלאים והסוחרים - אפשר לפגוש צעירים הודים לבושים באופנה מערבית ומעבירים את הנסיעה תוך התעסקות עם דגמים מתקדמים של טלפונים ניידים מתוצרת נוקיה; בנסיעה לפתנקוט ביקשתי מאחד מהם לצלצל לדרמסלה ולהודיע שלא אגיע בזמן, ובשיחה שהתפתחה בינינו אחר-כך הוא התגלה כשחקן הנבחרת הלאומית של הודו בהוקי-דשא. י</div><div align="right">במחלקת השינה הלא-ממוזגת (סליפר) , המקבילה למעמד השודראס - המשרתים - אפשר לפגוש את מעמד הביניים של הודו, אם יש דבר כזה: אנשי עמל, משפחות גדולות הנוסעת יחד, שוטרים, חיילים, הנוסעים יחד בקרונות הרועשים ופרוצים לרוח על דרגשים מרופדים-בקושי. י</div><div align="right">והמחלקה האחרונה, שלמעשה אינה מחלקת שינה אבל אנשים ישנים בה (מכונה בפינו ג'נרל), מקבילה למעמד הטמאים - בני-בלי-כת האסורים במגע - שם נוסעים ההודים בהמוניהם דחוסים זה לצד זה ארבעה-חמישה על ספסל עץ אחד; מעטים התיירים הנוסעים במחלקה זו, בוודאי לא נסיעות ארוכות, ואלה שכן עושים את זה מספרים לאחר מכן לכל מי שמוכן לשמוע על החוויה. י</div><div align="right">כמובן, שאין הרבה קרונות מהמחלקות הממוזגות ברכבת; כבכול מקום אחר בעולם השלישי, בעלי האמצעים הם מעטים, וחסרי האמצעים רבים מספור. אבל זוהי הודו, על המגוון העצום שבה, ואין כנסיעה ברכבת כדי לקשור שיחה עם שכניך לספסל וללמוד מהם על חייהם, או לכל הפחות, מנין באו ולאן הם נוסעים: לחתונה או לוויה, לביקור קרובים או למשימה בענייני עבודה. י</div><div align="right">***</div><div align="right">כמובן, שההקבלה למערכת הקאסטות המעמדית היא רעיון תיאורטי בלבד, ולא בהכרח תתגלה כקשורה למציאות. ובכלל, קשה למטייל הלא-מודע בהודו של היום לזהות סימנים של השיטה, שמאז הקמתה של הודו המודרנית נעשו מאמצים רבים כל-כך להעבירה מן העולם. אבל הקאסטות עדיין כאן: לא קל להבחין בהן, ואולי יש הקלות בהפרדה הנוקשה שהיתה נהוגה ביניהן, אבל החברה ההודית עדיין אוחזת בשורשים ובמורשת שלה, ועצמתה של התרבות המודרנית מכרסמת בהן כאן לאט יותר מבמקומות אחרים בעולם. י<br /><br /><br />***<br />4/5/07 - עריכה<br /></div><div align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-3126212689968321406?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-26541540527740604292007-04-29T11:52:00.000+03:002007-04-30T11:39:06.068+03:00<div align="center"><span style="color:#993399;">Oh, sister, when I come to lie in your arms<br />You should not treat me like a stranger<br />Our Father would not like the way that you act<br />And you must realize the danger<br /><br />Oh, sister, am I not a brother to you<br />And one deserving of affection<br />And is our purpose not the same on this earth<br />To love and follow his direction<br /><br />We grew up together</span><br /><span style="color:#993399;">From the cradle to the grave<br />We died and were reborn<br />And then mysteriously saved<br /><br />Oh, sister, when I come to knock on your door<br />Don't turn away, you'll create sorrow<br />Time is an ocean but it ends at the shore<br />You may not see me tomorrow</span><br /><span style="color:#993399;"></span><br /><span style="color:#993399;">(Bob Dylan)</span> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2654154052774060429?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-25074054821854864082007-04-28T19:30:00.000+03:002008-12-10T01:38:39.022+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRZQzirTAI/AAAAAAAAAJ8/aPX9Sa5VyvQ/s1600-h/KaliGandaki.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058766426692340738" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRZQzirTAI/AAAAAAAAAJ8/aPX9Sa5VyvQ/s320/KaliGandaki.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">הרי ההימאליה: המון אדמה שעלתה ממעמקים עם התנגשות תת היבשת ההודית באסיה, נמחצת מלמטה וממריאה לשחקים, גג העולם. ומיד עם עליתה באו המים מלמעלה וחתכו בסלעים בכח ובהתמדה, יוצרים את הנוף הפראי, מצמיחים את הירוק הזה, זורמים בנהרות, בנחלים, במפלים, בלא הפסק. נפאל בנויה על הרים ונהרות: הכבישים מתפתלים בוואדיות, מים זורמים כל הזמן למטה, גשרים ועוד גשרים מעליהם, לרכבים ולאנשים, מתוחים או בנויים מעל המים הזורמים. "אי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים". י</div><div align="right">י</div><div align="right">דחוסה בין הודו וסין, שתי המדינות המאוכלסות בעולם, נפאל הקטנה ("רק" 27 מיליון איש) היא בעצמה התנגשות היבשות. תערובת מוזרה בין תרבות שקרובה ברוחה לעמק ההינדוס שמתחת להרים, ממנו הגיע ההינדואיזם והשפה הנפאלית הקרובה להינדי, הנסיעה בצד שמאל של הכביש וכלי רכב וממתקים מתוצרת הודו; לבין מה שמסמלת הרמה הטיבטית שמצפון: טיבט הכבושה (ופליטים טיבטים רבים משפיעים גם הם על הנוף האנושי והתרבותי של נפאל) והגבול עם סין. בשונה מהודו, נפאל היא חלק מ"המזרח", במראה ובאווירה. ולפתע פוגשים מטיילים שבאו מסין (וגם מקמבודיה, לאוס, תאילנד, בורמה, הפיליפינים וכו'...) ומספרים סיפורים על המסע שלהם, ואנחנו מספרים בשבחה של הודו, ונקודת המפגש של הודו עם אסיה הופכת מוחשית עוד יותר. י</div><div align="right">י</div><div align="right">ויש את הגעגוע להודו, שרבים מעידים עליו: למרות היופי והייחודיות של נפאל, למרות שגם פה יש פרות ברחוב ואוכל הודי וילדים רעבים ברחוב ועוד אלף ואחת נקודות השקה, עדיין חסר בעיני הקסם הייחודי כל כך שיש בכל פינת רחוב מזוהמת בהודו. מן הסתם הכל בראש, הרי לא מדובר בעובדות אובייקטיביות אלא בקסם שלא ניתן להגדירו במילים, אבל מעבר הגבול מאפשר את נקודת המבט הזאת על הטיול בהודו, תחושה שאפשר להבין רק כשמסתכלים מבחוץ. י</div><div align="right"></div><div align="right">***</div><div align="right">קרדיט: התמונה של נהר הקאלי גנטאקי צולמה בידי רוני</div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2507405482185486408?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-4159819769271734762007-04-28T19:23:00.000+03:002008-12-10T01:38:41.325+02:00<div align="right">עמק הלנגטנג שוכן מצפון לקטמנדו, בשמורת טבע הפרוסה למרגלות הלנגטנ לירונג, פסגה המתנשאת לגובה 7,227 מטר מעל פני הים - לא מאוד גבוה במונחי רכס ההימאליה, הכולל מאה פסגות נפרדות העוברות את הגובה הזה. מצורפות כמה תמונות שצילמתי במהלך שבוע של הליכה בשבילי העמק. י</div><br /><br /><div align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058751188148374338" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRLZzirS0I/AAAAAAAAAIc/Ht_XN58O-AI/s320/tday1.jpg" border="0" /></div><div align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058754100136201042" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRODTirS1I/AAAAAAAAAIk/ChK84uK9ZMg/s320/tday2.jpg" border="0" /> </div><div align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058754752971230050" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjROpTirS2I/AAAAAAAAAIs/OFramvKywWM/s320/tday1child.jpg" border="0" /> </div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058756720066251666" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRQbzirS5I/AAAAAAAAAJE/zih2PeyA2mY/s320/tday3.jpg" border="0" /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058755985626844034" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRPxDirS4I/AAAAAAAAAI8/ig9t45R6Fk8/s320/tday3horses.jpg" border="0" /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058758571197156258" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRSHjirS6I/AAAAAAAAAJM/hBzcr_VA6vM/s320/tday4me.jpg" border="0" /> <p align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058759103773100978" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRSmjirS7I/AAAAAAAAAJU/AvHd8LGqeQM/s320/tday4kayjing.jpg" border="0" /></p><p align="center"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058760091615579074" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRTgDirS8I/AAAAAAAAAJc/bicQ6NNIt18/s320/tday5oldman.jpg" border="0" /></p><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058761045098318802" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRUXjirS9I/AAAAAAAAAJk/9YBs-Qx-muU/s320/tday5rider.jpg" border="0" /> <img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058762187559619554" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRVaDirS-I/AAAAAAAAAJs/EAJGYv2fVjY/s320/tday6child.jpg" border="0" /> <img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058763175402097650" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRWTjirS_I/AAAAAAAAAJ0/7m6mrAYAMKk/s320/tday6valley.jpg" border="0" /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-415981976927173476?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-53918986370856786852007-04-12T11:34:00.000+03:002008-12-10T01:38:41.515+02:00<div align="center"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRKIjirSzI/AAAAAAAAAIU/a18ipOJJWsg/s1600-h/kathmandu.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5058749792284003122" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RjRKIjirSzI/AAAAAAAAAIU/a18ipOJJWsg/s320/kathmandu.jpg" border="0" /></a> <strong><a href="http://www.allsongs.co.il/index.php?sType=2&sStr=%E0%E4%E5%E3+%E1%F0%E0%E9&amp;amp;amp;amp;prdID=67097&amp;prdTitle=%E2%EC%E5%E9%E4+%EE%F7%E8%EE%F0%E3%E5">גלויה מקטמנדו </a></strong><br /><div align="right"></div><br /><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">- what to do?</div><div align="right">- go to khatmandu...</div><div align="right">(פתגם עממי)</div><br /><div align="right">י</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right">בתים מלבנים אדומות, אנשים נמוכים, תקרות נמוכות עד שאי אפשר להזדקף בחדר, צעירים עם חולצות של אייסי/דיסי ואמינם, צעירות באיפור וג'ינס הדוק, חנויות ציוד לטרקים, מקדשים בודהיסטים, פנים אסיאתיות, מקדשים הינדים, להקות רוק מקומיות מנגנות גירסאות כיסוי למיטב להיטי הרוק, בירה טובורג מתוצרת מקומית, וויסקי מתוצרת חוץ, חנויות בדים, חנויות מזכרות לתיירים, חנויות ספרים, מפות של טרקים, תמונות של הרי ההימאליה, שבוע וחצי בקטמנדו בלי לצאת ממרכז העיר, רחובות סואנים ביום, רחובות אפלים וריקים בלילה, לישון בפריק סטריט - רחוב ההיפים שנשאר תקוע בשנות ה-70, נסיעות קשות בריקשת אופניים, רחמים על הנהגים, מסעדות רבות מספור בטאמל, עוד לבנים אדומות, הפעם בערימה לצד הכביש, אופנועים מתוצרת הודו מצפצפים מאחוריך, שני בקרים ואחה"צ אחד בשגרירות הודו בתור לוויזה, 1.6 רופי נפאלי ל1 רופי אינדיאני, תיירים אירופאים לבנבנים במכנס טרקים קצר, סוכנות טיולים "סוויסה" בהנהלת נפאלי שדומה לבדרן הישראלי, ילדים מחייכים ממרפסות, ילדים ישנים על קרטונים ברחוב, סופרמרקט מלא בממתקים, ספרות מוזרות על שטרות הכסף, מחר ראש השנה בנפאל הרחוקה. י</div><br /><div align="right">י</div><br /><div align="right">*****</div><br /><div align="right">י</div><br /><div align="right">הערת המערכת: עקב יציאה לטיול רגלי קצר בהרי ההימאליה לא יתעדכן הבלוג בימים הקרובים. הרבה אהבה לכולם :) י</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5391898637085678685?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-71852328954126932242007-04-12T11:19:00.000+03:002008-12-10T01:38:41.655+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rh3urU7J1pI/AAAAAAAAAIM/t8-vs324ig0/s1600-h/attractive01copy.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5052456785098167954" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rh3urU7J1pI/AAAAAAAAAIM/t8-vs324ig0/s320/attractive01copy.jpg" border="0" /></a><br /><div align="right">אטליז, להקה משובחת ואהובה, יופיעו ביום רביעי הקרוב, ה-18 באפריל, בלבונטין 7 בתל אביב. לכו לחגוג</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7185232895412693224?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-17298906174424095902007-04-03T11:31:00.000+03:002008-12-10T01:38:42.203+02:00<div><div><div><div><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhIc4PIuCRI/AAAAAAAAAHU/L3HqKK-B870/s1600-h/banares.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5049129884697102610" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhIc4PIuCRI/AAAAAAAAAHU/L3HqKK-B870/s320/banares.JPG" border="0" /></a><br /><div><div><div align="right">הם קוראים לה בנארס, לעיר הזו, שבסמטאותיה העתיקות הלכתי הלוך ושוב בשבועיים האחרונים. מריח את הבשר החרוך באוויר, מדלג בין צואת פרות לכלבים ישנים באמצע היום כמו היו מתים, מעליהם נוסעים אופנועים ועגלות ובני אדם מדלגים, כמוני; אחד בהמון, תיירים מכל העולם ומקומיים שנולדו פה וימותו פה, ואולי מזלם טוב משל האחרים כי מי שמת פה בעיר העתיקה, במתחם שבין הרחוב הראשי לגנגה, עולה ישר לגן עדן. בלי דאגות בלי חשבון נפש בלי משא ומתן, יותר קל מלארגן שלושה שידוכים מוצלחים: רק למות, ואתה בגן עדן. י<br />והמוות הוא חלק מהחיים פה, בשעות אחר הצהריים כשמתחיל להתקרר אפשר לשבת על הגת מעל הגנגה הזורמת באיטיות - וכמו כדי לבלבל בכוונה היא זורמת כאן צפונה דווקא - ולהתבונן במדורות הבוערות על שפת המים, בתוכן שרידי גופות אדם וריח בשר חרוך נישא עם הרוח. חוויה רוחנית ממש. על החיים ועל המוות. ואתה עומד וצופה, לא מבחין בין משפחת הנפטר לשאר עוברי אורח, איש לא מזיל דמעה, כולם עומדים וצופים כמוך. אחדים עומדים קרוב, מערבבים את עפר המדורה, יודעים שיום יבוא וגם את גופם יערבבו עם כמה עצים בוערים וישפכו לבסוף למי הנהר; הנהר שהוא אלה, גנגה, הזורמת אל הארץ על שערותיו של האל שיווה; והכתובת על הקיר: "הגנגה היא קו-החיים של התרבות ההודית". י<br />והגנגה גם אחד הנהרות המזוהמים ביותר העולם, כשלאפר נוספים ביוב ופסולת תעשייתית והשם ישמור, אללה יוסתור, השד-יודע-מה-עוד, מחק את המיותר. הטינופת היא חלק מבנארס כמו גם מהודו בכלל, חלק בלתי נפרד כנראה, וגם אני מוצא את עצמי זורק עטיפות פלסטיק וקרטון על הרצפה, כי אין ברירה, כי אין מערכת פינוי זבל והכל מגיע בסוף לנהר; כי ברומא התנהג כרומאי. י<br /><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhIjFvIuCWI/AAAAAAAAAH8/NLa_0ikSMXs/s1600-h/banares+3.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5049136713695103330" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhIjFvIuCWI/AAAAAAAAAH8/NLa_0ikSMXs/s320/banares+3.JPG" border="0" /></a>י<br />כולם חולמים בווראנסי, לא סתם אהוד בנאי כתב פה על העיר הזאת "שיש בה אווירת חלום יותר מכל מקום אחר שאני מכיר". קשה לישון, החום והלחות והיתושים ובהפסקות החשמל מאוורר התקרה חדל מלהסתובב ואין לאן לברוח, אין אוויר. וקולות מבחוץ חודרים ובאים אל תוך החלומות, וריחות נישאים ברוח, והכל מתערבל להזיה כשאתה ער ולחלום כשאתה ישן. י<br />י<br />ובלילה אפשר לשבת על גג ולהביא בירח המלא, לשיר שוב את "נעמיד פני יתומים", להפגש ולהפרד; ובערב החג השקיעה יורדת על העיר והירח זורח על הנהר כמעט באותו הזמן; והרב עודד ואישתו נחמה באו במיוחד מהארץ ובאמתחתם המון מצות והגדות, ומאה ומשהו מהישראלים שבעיר נאספים יחד על מרפסת מעל הנהר וחוגגים יחד את ליל הסדר, על מצות ומרורים יאכלוהו; ולקינוח המצאנו חידוש: "שלום למצה"; גירסא כשרה לחג של הקינוח הפופולרי "שלום למלכה". ובגלל שבעיקר משפחה וחברים קוראים את הבלוג הזה, אני מצרף את המתכון, שיהיה גם לכם חג חירות שמח: י</div><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5049136318558112082" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhIiuvIuCVI/AAAAAAAAAH0/yLrBvS53UMk/s320/banares+2.JPG" border="0" /><br /><div align="center"><strong>שלום למצה</strong></div><div align="right">מפוררים מצה או שתיים לתוך קערה, מוסיפים בננות חתוכות, ולמהדרין מעט צימוקים ואגוזי קשיו; מכסים הכל בשוקולד נוזלי איכותי וחם ומוסיפים שני כדורי גלידת ווניל מלמעלה. למתקדמים: שוט רום בתוך התערובת. להגיש את הקערה עם כפיות כמספר הסועדים, ולהתחיל לחפור. בתיאבון. י</div><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5049134252678842690" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhIg2fIuCUI/AAAAAAAAAHs/iUKbZzRhAJI/s320/banares+sticker.JPG" border="0" /></div></div></div></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-1729890617442409590?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-68307254682699341882007-04-02T12:56:00.000+03:002008-12-10T01:38:42.402+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhDYKPIuCOI/AAAAAAAAAG8/45UmStbTdAo/s1600-h/varanasi+kids.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5048772852655720674" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RhDYKPIuCOI/AAAAAAAAAG8/45UmStbTdAo/s320/varanasi+kids.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right"><span style="color:#993399;">האביב בפתח</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">שוב חשים בריח</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">לא צריך שבשבת כדי לדעת</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">שיהיה שמח</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;"></span></div><br /><div align="right"><span style="color:#993399;">הילדה חוזרת</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">מן הגן קורנת</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">בידה זר של יסמין פורח</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">שרה שיר שמח</span></div><br /><div align="right"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">דודה מלכה מקפיאה את הבמיה</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">שלא יחסר מחוץ לעונה</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">איפה נעשה את הסדר? י</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">כמו בשנה שעברה. י</span></div><br /><div align="right"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">האביב בפתח<br />שוב חשים בריח<br />לא צריך שבשבת כדי לדעת<br />שיהיה שמח</span></div><br /><div align="right"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">שילמנו חשבונות חשמל</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">טלפון מים ומיסים</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">זהו ראש חודש ניסן</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;">ואלה הם החיים. י</span></div><div align="right"><span style="color:#993399;"></span> </div><div align="right"> </div><div align="left"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="left"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="left"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="left"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="left"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="left"></div><div align="left"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="right"><span style="color:#993399;"></span></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">מילים של אהוד בנאי. י</div><div align="right">והנה מה שהוא כתב אחרי ביקור בווראנסי לפני תשע שנים, על "<a href="http://www.ehudbanai.co.il/pages/proza/india.htm">העיר הזאת שיש בה אווירת חלום יותר מכל מקום אחר שאני מכיר</a>". י</div><div align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6830725468269934188?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-28804824345399013332007-03-25T09:54:00.000+02:002007-03-27T12:15:26.091+02:00<div style="margin-bottom: 25px; margin-top: 25px;"><div style="width: 320px; text-align: left;"><style type="text/css"><!-- #iniu5az92cee7ou9jkcp4bapo54rl8t0kw3fc86x9{width:320px;height:256px;border:none;margin:0px;} --></style><iframe src="http://www.dailymotion.com/blog/video/2583088?key=niu5az92cee7ou9jkcp4bapo54rl8t0kw3fc86x9" style="border: medium none ; margin: 0px; width: 320px; height: 256px;" marginwidth="0" marginheight="0" id="iniu5az92cee7ou9jkcp4bapo54rl8t0kw3fc86x9" frameborder="0" height="256" scrolling="no" width="320">Dailymotion blogged video</iframe><br /><span style="margin-top: 0px;"><a href="http://www.dailymotion.com/video/x1jd4g_hampi-shave">Hampi Shave</a><br />Video sent by <a href="http://www.dailymotion.com/ramayaana">ramayaana</a><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2880482434539901333?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-61343810334502289142007-03-20T14:56:00.000+02:002008-12-10T01:38:43.083+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgj7mi8e0eI/AAAAAAAAAGY/YamPRIc4W_c/s1600-h/orcha.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgj7mi8e0eI/AAAAAAAAAGY/YamPRIc4W_c/s320/orcha.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046560022102725090" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">לקראת כניסת השבת החלה הרכבת לנוע צפונה, חותכת בדרכה את צפון קרנטקה, מהרשטרה ומאדיה פרדש; ואחרי שלושים ושלוש שעות, בחצות שבין שבת לראשון הגענו לג'אנסי. פרידה מרגשת על הרציף מבן, שהמשיך עם הרכבת לדלהי ומשם הביתה, והרף עין לאחר מכן אנחנו בנסיעת אוטו-ריקשה לילית בדרך לאורצ'ה. י<br />החלטנו לעצור בדרך לווראנאסי לקצת "פעילות תיירותית": האטרקציה היא מקדשי הקאמה-סוטרה בקוג'יראו, ואורצ'ה כתחנה נוספת בדרך. משמעות השם אורצ'ה - "מקום חבוי" - מרמזת במעט על נידחותה, ואולי גם על קסמה של העיירה הקטנה והשקטה הבנויה אל מול מבצר מרשים ובו ארמון מפואר ומתפורר (בבעלות ממשלתית, אני מסנן לעצמי), לכאורה סיבת הביקור. י<br />היה שווה להתעכב באורצ'ה, ואני הצטערתי קצת שאין לנו עוד כמה ימים. שרנו שירים מול השקיעה על גג הגסט-האוס הידידותי להפליא (כשהגענו בשעת לילה מאוחרת סיפר לנו בעל-הבית על פרופ' אופירה גמליאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים שהתארחה אצלו בעבר), מול המבצר וצבעי השמים, השדות והנהר הזורם לרגלינו וקולות הילדים המשחקים. האווירה היא שילוב מיוחד ומפתיע של "הודו הארד-קור" עם שקט ורוגע; המקומיים מסבירי פנים ולצ'אי שוב יש טעם של מסאלה. י<br />***<br />ידענו שלמחרת מחכה לנו יום ארוך במיוחד, אז החלטנו להתפנק לפחות בחלקו: רכב עם נהג לקח אותנו מפתח הגסט-האוס לקוג'יראו, ושם העולם הפוך: לצד מלונות בינלאומיים כמו הולידיי אין ורדיסון ואתר תיירות מושקע יש רעש והמולה והטרדות-מסחר-אגרסיבי כמו שלא ראיתי אפילו בדלהי. קוג'יראו, "<a href="http://whc.unesco.org/en/list/240">אתר מורשת עולמית</a>" מוכרז ואטרקציה תיירותית המושכת לכאן תיירים מהסוג העשיר והמבוגר יותר הנה עיירה ובה אוסף מקדשים בני אלף שנה, המעוטרים בפסלים הכוללים גם פורנוגרפיה קלה יותר ופחות: מובן שהסקס מוכר את האתר לתיירים, למרות שראוי לציין שהמקדשים מרשימים מאוד גם בלי מרכיב הקאמה-סוטרה שבהם. י<br />נראה שגם נידחותה של קוג'יראו תרמה להשתמרות הפסלים. בהודו הצניעות היא ערך חשוב בעיני כל הדתות, אבל איך שהוא משמרות הצניעות לא הגיעו להחריב את יצירות האמנות האירוטיות. הטיול ביניהן די מוזר: קדושה קשה להרגיש פה (למרות שאפשר) כשהעיניים עסוקות בלחפש שערורויות חדשות בין הפסלים התמימים; וכל פעם שנדמה שהפרנציפ ברור, יש הפתעות חדשות. אתם כבר מתים לראות את <a href="http://www.flickr.com/photos/27688608@N00/436302962/in/set-72157594383405482/">התמונות</a>, מן הסתם: י<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgj92y8e0hI/AAAAAAAAAGw/3LCA-sROLlQ/s1600-h/koj2.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgj92y8e0hI/AAAAAAAAAGw/3LCA-sROLlQ/s320/koj2.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046562500298854930" border="0" /></a>סיימנו את הסיור מותשים ונסענו עוד שלוש שעות באוטובוס מקומי רועש וצפוף (ראוי לומר: הם מאוד נחמדים, ההודים במדיה פרדש, וההודיות פה יפות יותר מהממוצע) לסאטנה, שם חיכה לנו קרון רכבת ממוזג - עוד פינוק ראוי אחרי יום כזה - שיצא בחצות לדרך והביא אותנו לווארנאסי בשעות הבוקר, טופחים לעצמינו על השכם על היותינו תיירים רציניים, ומשוועים למקלחת. ומחוץ לתחנה חיכתה לנו העיר... אבל על כך בהמשך. י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6134381033450228914?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-4450610882312799542007-03-20T14:53:00.000+02:002008-12-10T01:38:43.510+02:00<div align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjyAy8e0bI/AAAAAAAAAGA/4XuCzS9SA1s/s1600-h/hampi+dog.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjyAy8e0bI/AAAAAAAAAGA/4XuCzS9SA1s/s320/hampi+dog.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046549477958013362" border="0" /></a>אולי יותר מהכל, זה טיול של ניגודים, קצוות מתוחים המשלימים זה את זה.טינופת וקדושה, עוני ועושר, שכרון ופכחון, אמיתות ואשליות, להחזיק ולהרפות, שקיעות וזריחות, יופי חי וכיעור מכאיב, מודעות ועיוורון, רעב ושובע, נעורים ובגרות, הרים וים, המולה גועשת ושקט פנימי, שלוות עולמים וכאוס מוחלט. י </div><div align="right">מאורות הניאון של באנגלור לשדות האורז של המפי. י</div><div align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjzOS8e0cI/AAAAAAAAAGI/bht-8iecfss/s1600-h/hampi+kingfisher.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjzOS8e0cI/AAAAAAAAAGI/bht-8iecfss/s320/hampi+kingfisher.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046550809397875138" border="0" /></a></div><div align="right">חם בדרום. סוף העונה. המרחבים צהובים יותר, השמש קופחת, עומס חום בשעות הצהריים. שתי מקלחות ביום, ושאיפה מתמדת להכנס לאיזה מקווה מים, אגם או נהר או שלולית, לטבול ולצנן את הגוף. המפי, <a href="http://ramayaana.blogspot.com/2007/01/hampi-karnataka.html">הקיבוץ ההומה של לפני חודשיים</a>, עכשיו עושה את העסקים האחרונים לעונה. מלצרים ועובדי מטבח נפאלים מצטרפים למטיילים ועולים צפונה, להרים הקרירים, להתחיל את העונה שם. י</div><div align="right">טבעי לטייל לפי עונות השנה, אנחנו מכירים מושגים כמו "הגל העולה" ו"הגל היורד" בדרום אמריקה, כשאתה בוחר יעד לטיול טבעי לרצות להיות במקום שבו מזג האוויר אידיאלי לטיולים באותו זמן נתון. וחם בדרום, חם ומחמם, ובקרוב יגיעו המונסונים. חלק מהחיים פה, הקושי וההתמודדות של התושבים המקומיים עם מזג האוויר, נחסכים מהתיירים שממהרים להזמין מקומות על הרכבת הנוסעת צפונה. המפי מתרוקנת מול עינינו מתיירים. ביום שישי נעלה גם אנחנו על רכבת, שלושים ושתיים שעות, ונגיע גם אנחנו לצפון. כמעט. י</div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjzty8e0dI/AAAAAAAAAGQ/gj294UVujvo/s1600-h/hampi+girls.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjzty8e0dI/AAAAAAAAAGQ/gj294UVujvo/s320/hampi+girls.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046551350563754450" border="0" /></a><br />***</div><div align="right">נכתב 7/3/07, 14/3/07</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-445061088231279954?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-76026231874918822812007-03-06T11:54:00.000+02:002008-12-10T01:38:43.839+02:00<div align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjxWi8e0ZI/AAAAAAAAAFw/H6iJ0Ci5Br8/s1600-h/bangalore+2.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjxWi8e0ZI/AAAAAAAAAFw/H6iJ0Ci5Br8/s320/bangalore+2.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046548752108540306" border="0" /></a>באנגלור, עמק הסיליקון של תת-היבשת, היא הנסיון ההודי לזנק אל המאה ה-21. תוך ניצול כל משאבי ההשכלה של האומה, התפתחה בבירת קרנטקה תעשיית היי-טק ענפה, התגשמות החלום האמריקאי עבור מיליוני הודים. המצטיינים בלימודים יצליחו להשיג עבודה בתור מתכנתים; בנגלור מוכרת את מתכנתיה בקילובייטים של שורות קוד. חברות אמריקניות, אירופאיות וגם ישראליות מחזיקות כאן מרכזי ייצור של תוכנה. היוזמה והפיתוח, האתגר האינטלקטואלי ומקור הרווח האמיתי נשארים במערב. להמוני המתכנתים הצטרפו עובדים נוספים, כמו טלפניות במרכזי שירות לקוחות של חברות בינלאומיות, שנהנות מעובדים דוברי אנגלית המרוויחים פחות ממקביליהם במערב, אבל פי כמה מאשר מורה הודי ממוצע. כסף גדול זורם לבאנגלור, במיוחד במונחי כלכלת העולם השלישי; והעיר היא עיר הודית גדולה, שזינקה למעמד של מטרופולין עם בום ההיי-טק, והדבר ניכר במדרכות השבורות והלכלוך בפתח מסעדות המזון המהיר, בתי הקפה והפאבים וחנויות המותגים המערביים כמותן לא תמצא עוד בהודו. י</div><div align="right">י</div><div align="right"> </div><div align="right">בעמק סיליקון שכזה וודאי נוכל למצוא תענוגות מערביים, סושי-בר למשל. ואכן, לאחר מאמץ ממושך נתגלתה המסעדה היפנית המבוקשת. הסושי היה מעולה, בניגוד לתחזיות קודרות מצד ציניקנים למיניהם, ובלווית כוס בירה מיובאת בפאב הסמוך היווה תפאורה נעימה לחוויה המערבית שחיפשנו. הוצאנו הרבה כסף (שוב, במונחי הודו) על יום הכיף בעיר הגדולה, ואחרי שעשינו חיים משוגעים עלינו עייפים אך מרוצים על הרכבת צפונה, חזרה להמפי, תחנה אחרונה בדרום הודו. י</div><div align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjxji8e0aI/AAAAAAAAAF4/CaY5mUz9DgI/s1600-h/bangalore+sushi.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjxji8e0aI/AAAAAAAAAF4/CaY5mUz9DgI/s320/bangalore+sushi.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046548975446839714" border="0" /></a><br />***<br /></div><div align="right">נכתב 7/3/07 </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7602623187491882281?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-89015666618731161542007-03-04T10:02:00.000+02:002008-12-10T01:38:44.306+02:00<div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjwmC8e0XI/AAAAAAAAAFg/Y22AeSXgqJc/s1600-h/thiru1.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjwmC8e0XI/AAAAAAAAAFg/Y22AeSXgqJc/s320/thiru1.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046547918884884850" border="0" /></a>נפגשנו בבוקר ליד דוכן הפירות על הדרך המהירה מאורוויל לפונדיצ'רי, ודילגנו אל האוטובוסים המקומיים. חזרה לטירוונמלאי. לא לכל מקום אני חוזר שוב באותו טיול, אבל הנה סיבה טובה לחזור לטירו': בכל ליל ירח מלא מקיפים את ההר. את הארונצ'לה. י<br /><br />הגענו, התמקמנו בגסט-האוס באחד הרחובות הקטנים והנאים שבשכונה הסמוכה לאשראם, ומיד היה ברור שזה לא יום רגיל. הרחוב הראשי ההומה בדרך כלל באוטובוסים ריקשות אופנועים מכוניות המה עכשיו אדם. המוני אדם. כבר בשעות הצהריים זרם ההולכים היה גדול, והוא הלך וגדל לקראת שקיעה. עם ערב זו היתה כבר צעדה, אלפי טאמילים וגם אורחים מבחוץ הולכים מהר על הכביש הסובב את ההר, רבים מהם יחפים. דוכני משקאות ממתקים פירות מזון גלידות שתיה חמה פזורים לאורך הדרך, מספקים אנרגיה ומנוחה למי שעוצר. אבל נראה שהם לא עוצרים לרגע: 14 הקילומטרים שמסביב להר מכוסים באנשים. ואם עוצרים, אז דווקא במקדשים שבדרך, ויש הרבה כאלה; עומדים בתור, נכנסים, עושים מה שעושים במקדש הינדי, וממשיכים הלאה. י<br /><br />החוויה עצמתית, למרות שהולכים על הכביש ולא בשביל שלרגלי ההר, ולמרות שעננים כיסו רוב הזמן את הירח המלא. צעדנו בקצב ובתוך ארבע שעות השלמנו את הסיבוב והגענו מותשים לחדרינו, מוותרים על ליקוי הלבנה שהחל כמה שעות מאוחר יותר. רבים מהצועדים, כך נראה, המשיכו בדבקות ללכת מסביב להר כל אותו לילה. י<br />ולמחרת שוב הכל רוגע, עוד ביקור קצר באשראם של ראמנה מהרישי, ובערב - מסיבת פורים (!) הזויה למדי; בלא תחפושת זמינה, קנינו שרשראות פרחים ליד אחד המקדשים ועטורים בהן שרנו ממיטב שירי החג. י<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjw4C8e0YI/AAAAAAAAAFo/NM4jrV7xhfI/s1600-h/thiru2.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjw4C8e0YI/AAAAAAAAAFo/NM4jrV7xhfI/s320/thiru2.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046548228122530178" border="0" /></a><br />***<br /><br />מחר נפרדים מטאמיל נאדו ונוסעים לבאנגלור. הטאמילים הם אנשים קשוחים וגאים, עם שפה ותרבות עשירה וייחודית, ואפשר לומר שהם "יותר טאמילים מאשר הודים". המדינה הידועה במקדשים הרבים ובמסורת ההינואיזם שלה רחוקה גיאוגרפית ממרכז התרבות ההינדית בצפון, ו"הדרום השחור" של הודו מציע למטייל בו חוויות מופלאות. י<br /><br /><br />***<br />נכתב 13/3/07<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-8901566661873116154?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-63481162813590112442007-02-26T12:05:00.000+02:002008-12-10T01:38:44.941+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjvBS8e0SI/AAAAAAAAAE4/AnijpHtmTkk/s1600-h/matrimandir.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjvBS8e0SI/AAAAAAAAAE4/AnijpHtmTkk/s320/matrimandir.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046546188013064482" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">מבין המקומות בהם ביקרתי עד עתה, אורווויל השאירה אצלי בעיקר שאלות, ומעט מאוד תשובות. כמו בכל מקום, אחרי שהייה של שבוע יש התרשמות ראשונית, אבל אופיו של המקום מקשה על היכולת להבין ולקבל תמונה ברורה: מה מסתתר מאחורי הגדרות החיות של הקהילות באורוויל. י<br />מהי אורווויל? זהו ניסוי חברתי-אנושי, נסיון להקים עיירה בינלאומית שבה כל בני האדם יהיו חופשיים להתפתח וליצור, מתוך זיקה לרעיון "אחדות האנושות" של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Sri_Aurobindo">סרי אורובינדו</a> (על שמו קרויה העיר) וללא תלות במסגרת או ממסד דתי כלשהו. אנחנו מכירים נסיון דומה ליצור חברת מופת אנושית, וההשוואה לקיבוץ עולה בלי הרף: יש חדר אוכל (המכונה "סולאר קיצ'ן"), והוא אפילו מופרט. ילדים משחקים בחוץ בזמן ארוחת צהריים; יש חברים, נקלטים, אורחים, מתנדבים ושכירים; כולם נוסעים על אופניים וקטנועים; יש ריח של רפת (כמו בכל מקום בהודו...); יש מערכת כלכלית מרכזית בעלת מאפיניים יחודיים; יש פוליטיקה פנימית, וועדות למיניהן (למרות שאני באמת רחוק מלעמוד על טיבן); יש השקעה גבוהה ומכוונת בחינוך על כל שלביו וגווניו; יש רעיונות יפים ואוטופיים ומציאות יומיומית מורכבת. י<br />מצד שני, כל הדרכים בקיבוץ מובילות לחדר האוכל, ובאורוויל הלב הוא ה"מטרימנדיר", היכל מדיטציה עצום וצעקני; השורשים אינם סוציאליסטיים, אלא רוחניים ואקולוגיים, וזה המכנה המשותף העיקרי בין התושבים; השטח עצום, הבתים רחוקים זה מזה, יש הרבה קהילות והרבה "מרכזים" וכל אחד בוחר במה להשתתף ולאן להשתייך; יש <a href="http://www.masa.co.il/popup/print.php?ctype_id=1&cid=2663">עושר ארכיטקטוני</a> מוצהר ומרשים (בניגוד להאחדה הנהוגה בד"כ בקיבוץ); יש חופש רב לפרט, כמעט בכל תחום בחיים; ובה בעת ניכר שאין יד מרכזית מכוונת. ואולי יש? י<br />השאלות אחרי שבוע כאן אינן קלות: האם זה כפר של "לבנים" החיים על חשבון ההודים שמסביבם, כפי שעולה מהתרשמות ראשונית עיוורת? מה מרוויחים הכפריים הטאמילים מנוכחותה של אורוויל על אדמתם? ובתוך אורווויל - מה טיב מערכות היחסים? מה משמעותה של החלוקה לקהילות? האם כולם באמת חופשיים להשתתף להתפתח וליצור? האם אורווויל באמת יכולה להיות עיר בעלת משק ריווחי, וכיצד עובדת הכלכלה האורווויליאנית (הכוללת השקעות אדירות בבניית המטרימנדיר, אולם לא כוללת משק פרודוקטיבי כמעט בכלל, למעט חקלאות אוגנית בחיתוליה והכנסות מתיירים שבאים לשלם ממיטב כספם כדי לראות ולשאול שאלות שכאלה)? י<br />י<br />נראה שהתשובות על שאלות אלה ועוד רבות יחכו לביקור הבא. כדי להבין את אורווויל לעומק צריך לבלות שם זמן רב יותר, לעבוד ולהיות חלק מקהילה. ולמי שמתעניין בחיי שיתוף וצורות חיים אלטרנטיביות, אורווויל היא בית ספר חשוב.<br />י<br />***<br />נכתב 27/2/07, 2/3/07<br />***<br />עריכה 27/3/07 - תמונה של מטרימנדיר ותמונות מהווי הקיבוץ - חדר האוכל "סולאר קיצ'ן". י<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjvJi8e0TI/AAAAAAAAAFA/RXoBhMYEuSk/s1600-h/dinning+room.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjvJi8e0TI/AAAAAAAAAFA/RXoBhMYEuSk/s320/dinning+room.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046546329746985266" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjvxS8e0UI/AAAAAAAAAFI/LSKRd17qVHE/s1600-h/dinning+room+2.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjvxS8e0UI/AAAAAAAAAFI/LSKRd17qVHE/s320/dinning+room+2.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046547012646785346" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjv8C8e0VI/AAAAAAAAAFQ/EvqIUEgO7rE/s1600-h/dinning+room+3.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rgjv8C8e0VI/AAAAAAAAAFQ/EvqIUEgO7rE/s320/dinning+room+3.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046547197330379090" border="0" /></a><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6348116281359011244?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-60678660255968841182007-02-26T12:02:00.000+02:002008-12-10T01:38:45.095+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjtaS8e0RI/AAAAAAAAAEw/ROUZvdjIEIs/s1600-h/pondy.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RgjtaS8e0RI/AAAAAAAAAEw/ROUZvdjIEIs/s320/pondy.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5046544418486538514" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">בדרך לאורוויל עוצרים ללילה בפונדיצ'רי, קולוניה צרפתית לשעבר, עיר חוף, שהייחוד שלה בא לה מהמורשת הקולוניאלית: הצרפתים וההולנדים לפניהם השאירו בה רחובות לבנים וישרים, ובעיקר מעמד ייחודי מבחינת החוק ההודי: למעשה פונדיצ'רי אינה חלק מהמדינה שמסביבה - טאמיל נטדו - אלה בעלת מעמד סטטוטורי של "יונייון טריטורי", ומנוהלת כמעין מדינה עצמאית שבה ארבעה מחוזות, כל אחד הוא עיר שהיתה קולוניה צרפתית, והן מרוחקות אחת מהשניה, מדברים בהן שפות שונות, ושאר בילבול מוזר במקצת. י<br />הגבולות הקולוניאליים המוזרים הללו יצרו מקלט מס נוח, מה שהופך את פונדי לגן עדן לחובבי קניות. באזז עירוני מלטף של עיר חוף על הטיילת שבה, החנויות אורות הניאון המסעדות ושאר בתי העסק, עטף אותי כשהגעתי. אבל וויתרתי על תענוגות החיים העירוניים ונסעתי "לקיבוץ", לאורווויל, מרחק רבע שעה נסיעה בסה"כ. להרגיש קצת בבית. י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6067866025596884118?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-77069040656131942282007-02-26T10:40:00.000+02:002007-02-26T10:54:55.366+02:00<div style="text-align: right;">גם רועי פדרמן מטייל בהודו וכותב <a href="http://royfed.blogli.co.il/">בלוג </a>מעניין למדי. י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7706904065613194228?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-54598894047112410562007-02-20T18:19:00.000+02:002008-12-10T01:38:45.382+02:00<div align="right"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsglUJNv_I/AAAAAAAAADE/HRfahrV6kp0/s1600-h/200px-Ramana_3_sw.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033652833951268850" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsglUJNv_I/AAAAAAAAADE/HRfahrV6kp0/s320/200px-Ramana_3_sw.jpg" border="0" /></a>איך תדע שמצאת את המורה הנכון? י<br />י<br /></div><div align="right">המורה שילמד אותך את האמת לא רוצה לדבר. הוא שותק רוב הזמן, ומלמד שתיקה, כי תורתו שתיקה. הוא מדבר מעט וכותב עוד פחות, וגם את זה הוא עושה רק כדי לתת לתלמידיו כיוון, הבנה עקרונית, אומר מהי הטכניקה ולאחר מכן תרגול. הטכניקה היא דממה והתרגול בדממה. י</div><div align="right">הוא גר 17 שנים במערה, לא מוציא הגה, חרקים עוקצים אותו ועכברים נושכים אותו והוא לא שם לב. ליבו, כך הוא לימד, נמצא בצד ימין של החזה. לא הלב הפיזי, זה שבצד שמאל המספק את הדם לגוף. הלב האמיתי, שלא חושבים בו אלא יודעים בו. י</div><div align="right">תורת ידועה, מוכרת, ובכל זאת יש בה רעננות, פשטות ומקוריות; מקוריות, כי היא באה ממקור ראשון, מחוויה, ואינה מעובדת מספרים. י</div><div align="right">הוא עניו. חי חיים צנועים, כשירד מהמערה שעל ההר ויסד עם תלמידיו את האשראם, התעקש לאכול אחרון ולקבל מנה צנועה משל כולם. כשעמלו על הקמת מבנה חדש, התעקש לעבוד, וכשלא איפשרו לו מחמת בריאותו נעלם לילה אחד, ואחרי חיפושים מצאוהו עובד בחומר ובלבנים. י</div><div align="right">תורתו: חקירה עצמית. שאל את עצמך: "מי אני?" ואם תתמיד במאמץ ממושך ומכוון היטב, תגלה את האמת. בעצמך. י</div><div align="right">הוא "עזב את גופו" כמו שנוהגים לומר כאן על הנפטרים ב-14 באפריל 1950. רוחו עדיין כאן, מחייך מכל תמונה ובעיניו אור. י</div><div align="right">האשראם שקט, קטן, הקהל מגוון ורציני מאוד. כסף זה העניין האחרון כאן. לוח הזמנים כולל מעט טקסים (הינדים, אך המקום לא שייך לשום דת ממוסדת), קצת שירה וקריאה של טקסטים הקשורים לתורתו, והרבה מדיטציה, שמעולם לא היתה קלה יותר. י</div><div align="right">הוא אמר: "הגורו הוא בפנים, בלבו של התלמיד". גורו חיצוני, בשר-ודם, ילך כמו שהוא בא, הוא זמני, איך הוא יכול ללמד על אמת נצחית? י<br /><br />***<br />עריכה 27/3/07 - מצורף לינק לספרו של ראמנה מהרישי <a href="http://www.satramana.org/html/who_am_i_.htm">"מי אני?"</a> י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5459889404711241056?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-39954897036898169882007-02-20T09:56:00.002+02:002008-12-10T01:38:45.585+02:00<div style="text-align: right;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdslxkJNwDI/AAAAAAAAADw/5bz7PSc9Peo/s1600-h/arunatemp.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033658541962805298" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center;" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdslxkJNwDI/AAAAAAAAADw/5bz7PSc9Peo/s320/arunatemp.JPG" border="0" /></a>רחובות טירוונמלאי הם זיקוק התדמית הקלאסית של הודו: על הרעש וההמולה, העסקים האפורים, הלכלוך והזוהמה, הגברים הרציניים וילדות בית-הספר המצחקקות, הפרות, הקבצנים, מצעד צבעוני שחוצה וחוסם לפתע בצהרי היום את הרחובות הראשיים, רוכבי אופניים ואופנועים מקרקשים, עגלות רתומות לשוורים הנעקפות על ידי ריקשות מצפצפות ואוטובוסים שואגים, שלטי החוצות הענקיים עם פניהם של פוליטיקאים טאמילים, כלבים עזובים פצועי קרבות, עיר דחוסה ללא מדרכות ועם כבישים מרוסקים, ובשוליה בתים כפריים ואווירה חקלאית. וכל זה מסביב למקדש גדול ומרשים ובעיקר, כל זה פרוש למרגלות הארונאצ'לה: ההר הקדוש המתנשא מעל העיר, שיווה עצמו שהתגלגל כאן בדמות עמוד של אש ולאחר מכן בדמותו של ההר עצמו, ונשאר שם, משקיף מלמעלה על העיירה והמקדש שבליבה. המתח היוצר והמשלים בין הקדושה לזוהמה בולט כאן במיוחד. י<br />י<br />הו ארונאצ'לה! הם שרים להר, ארונאצ'לה שיווה. וההר אכן מרשים, מעורר השראה, ומושך אליו למרגלותיו הודים ומערביים רבים הבאים ללמוד ממורים רבים (על הראשון והחשוב שבהם תוכלו לקרוא בפוסט הבא),שהתקבצו ובאו להרצות את תורתם, מעין רישיקש של הדרום. רק שבניגוד לרישיקש, לכאן באים רק תיירים המבקשים את הסוג הזה של לימוד, והמוני בית ישראל המטיילים בהודו עדיין מדירים רגליהם מטירוונמלאי. עניין של זמן, אולי.<br /><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdslDEJNwCI/AAAAAAAAADo/0ziezg_QqFU/s1600-h/arunachala.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033657743098888226" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center;" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdslDEJNwCI/AAAAAAAAADo/0ziezg_QqFU/s320/arunachala.JPG" border="0" /></a><br />***<br />נכתב 23/2/07<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-3995489703689816988?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-29519307063884860332007-02-20T09:56:00.001+02:002008-12-10T01:38:46.252+02:00<div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033656574867783682" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rdsj_EJNwAI/AAAAAAAAADQ/_zcaWcKccjc/s320/kodai2.JPG" border="0" /> <div align="right">רק שלוש שעות נסיעה ואתה בעולם אחר. מזל שחשבנו לקחת בתיק משהו חם: כי עלינו אל תוך ענן שהתעבה מסביבינו ולא איפשר לראות יותר מעשרה מטר קדימה. מהמישורים החמים של טאמיל נאדו אל "הגבעות", שהן הרים בכל קנה מידה: קודאיקנל שוכנת בגובה 2350 מטר, מקלט מהחום, המלריה, היתושים, הזבובים ושאר קשיי החיים של הדרום. י</div><br /><div align="right">ואני מיד מתגעגע לים ולשמש, והענן עוד יושב על הפסגות במשך ארבעה ימים, מסתיר את הנוף הפראי, הירוק והנפלא שנגלה רק אחר כך. קנינו בגדים חמים והלכנו לתור בין העננים. י</div><br /><div align="right">במהרה מסתבר שהישראלים הרבים הנוהרים לעיירת הנופש ההודית לא נשארים להנות מהאטרקציות המוצעות בה: רכיבה על סוסים, שייט באגם, גלידה ושוקולד תוצרת בית ושאר אפשרויות קייט ונופש, אלא מעדיפים לנסוע לכפר קטן ולא רחוק בשם ווטהקנל, ושם לשכור בתים ולעסוק באכילת פטריות אינטנסיבית, ובעישון ג'ראס ושאר עשבים מפיגי שיעמום. וויתרנו על חיי הכפר, הבישול העצמי, חיטוב העצים והטבע הפראי לטובת חיי הקייט והנופש. אולי תאמרו, החלטה מפתיעה; הפתעתי גם את עצמי. י</div><br /><div align="right">להיות סטלן אין פירושו שאתה מעשן או לא מעשן, זו גישה לחיים, או יותר נכון אורח חיים. יהיו טובים ונחמדים ככל שיהיו, הסטלנים הצעירים הללו אינם שכנים מעניינים במיוחד: פשוט אין עם מי לדבר. הם חיים בענן שלהם ואני, הספיק לי הענן האמיתי שכיסה אותנו. חזרנו מווטה לקודאי ואכלנו מרק וחביתה. בלי פטריות. י</div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033656793911115794" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdskL0JNwBI/AAAAAAAAADY/OWs49oLynsk/s320/kodai1.JPG" border="0" /><br /><div align="right">***<br /></div><div align="right"><div align="right">נכתב 16/2/07</div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2951930706388486033?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-82855348700377955782007-02-20T09:55:00.000+02:002008-12-10T01:38:46.393+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsrD0JNwGI/AAAAAAAAAEY/5iRcdy1_BHY/s1600-h/250px-Meenakshi-deity.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033664353053556834" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsrD0JNwGI/AAAAAAAAAEY/5iRcdy1_BHY/s320/250px-Meenakshi-deity.jpg" border="0" /></a><br /><div align="right">למדוראי, עיר עתיקה, גדולה וסואנת כמו שעיר הודית יכולה רק להיות, הגענו מאוחר בערב והחלטנו שלא להתעכב: הזמנו מיד מקום לאוטובוס לקודאיקנאל למחרת בבוקר. אבל לפני שהאוטובוס הגיע הספקתי לקום מוקדם וללכת למקדש העצום במרכזה של העיר, <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Meenakshi">מינקאשי </a>טמפל. כעשרת אלפים עולי רגל ביום כנראה אינם טועים: הארכיטקטורה מלאת השראה, פסלים, צבעים, נרות ועיטורים, ולוטוס של זהב הופכים את המבנה לרב עצמה, ומצדיקים את ההשכמה המוקדמת. כוס צ'אי (שאגב לא נקרא בטאמילית צ'אי, אלא סתם תה) וקדימה להרים. י</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-8285534870037795578?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-42649285351063356422007-02-20T09:28:00.000+02:002008-12-10T01:38:46.769+02:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsmYUJNwFI/AAAAAAAAAEI/zuay9E71qLg/s1600-h/kanya.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033659207682736210" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsmYUJNwFI/AAAAAAAAAEI/zuay9E71qLg/s320/kanya.JPG" border="0" /></a><br /><div><br /><div align="right">יושב על סלע מוקף במים מול החוף, בנקודת המפגש של הים הערבי, האוקיינוס ההודי ומפרץ בנגל, שלושה ימים ולילות במדיטציה עמוקה, הגלים שולחים אליו רסיסים מלוחים. <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Swami_Vivekananda">סוואמי ויוקננדה </a>אמר: "חוזק הוא חיים, חולשה היא מוות". היום על אותו סלע ממש, מתחת למקדש-זיכרון שהוקם לזכרו, לא רחוק משעון שמש, מפת זריחות עונתית ומצפן, מחכה לתיירים הפתעה: חדר מדיטציה שקט וחשוך ובו סמל אום מואר בצבע זרחני. ובחוץ יש גלים ושמש. י</div><br /><br /><div align="right">מכאן אפשר רק לעלות, לפחות כמשסתכלים על המפה. "השפיץ" הדרומי של תת היבשת ההודית הוא מקום קדוש, עיירה הקרויה על שם האקסית הבתולה של שיווה, שתפקידה לשמור על חופי הודו. המון תיירים, כמעט כולם הודים, עולים לרגל אל מקדש קנייקומארי, משכנה של הבתולה הקדושה, ונאספים לראות את הזריחות והשקיעות שבאות והולכות מן הים. מול החוף שני סלעים, על אחד המקדש לזכרו של סוואמי ויוקננדה (ומקדש קטן נוסף ובו טביעת כף רגלה של הבתולה הנ"ל) ועל השני פסל ענק לזכרו של המשורר הטאמילי הנערץ <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Tiruvalluvar">טירווטלוואר</a>, שכתב למשל: י</div><br /><br /><div align="right">SIGNS SPEAK THE HEART<br />I look: she drops to earth awhile</div><div align="right">I turn: she looks with gentle smile</div><div align="right">י<br />בטאמלית זה בטוח נשמע יותר טוב. י<br />י<br />מקום חזק, קנייקומארי , נקודת ציון גיאוגרפית וגם נפשית. מכאן מתחילים לעלות צפונה (בקו ישר דרומה אין שום יבשה עד אנטארקטיקה), וגם נפרדים מחברים שרכשת בדרך וחוברים לשותפים חדשים. ומהארץ מגיע דואר אלקטרוני שלא מותיר מקום לספק: זה סופה של תקופה, ותחילתו של פרק חדש. י<br /></div><br /><div align="right">***<br /></div><div align="right">נכתב 14/02/07<br /></div><div align="right"></div><br /><div align="right"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5033658864085352514" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RdsmEUJNwEI/AAAAAAAAAEA/jfWqbw0y-QE/s320/kanya1.JPG" border="0" /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-4264928535106335642?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-77792468636687747062007-02-11T15:32:00.000+02:002008-12-10T01:38:46.984+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/ReP190JNwHI/AAAAAAAAAEk/yRaa-107DIk/s1600-h/varkala2.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/ReP190JNwHI/AAAAAAAAAEk/yRaa-107DIk/s320/varkala2.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5036139250648465522" border="0" /></a><br /><div align="right">ורקלה ביץ'. חוף מתחת למצוק, בדומה לגעש-שפיים אצלינו. צוק מאבן אדמדמה ("תצורת וורקלה", לגיאולוגים שבינינו) מתנשא מעל רצועת חוף לבנבנה, ועל הצוק בנויים המלונות, בתי הארחה, מסעדות עם מרפסות המשקיפות לאופק האינסופי של הים הערבי, חנויות, קהילת גולים טיבטיים קטנה, ועד מלוא האופק מרכזים ובתי ספר ליוגה, איורוודה, מסאז', דנטל-ספא, רייקי, שיאצו, פנצ'קרמה, מדיטציה, נתורופתיה, אקופונקטרה, רפלקסולוגיה ושאר ירקות. י</div><div align="right">לקראת שקיעה על החוף: שיעור יוגה יפה במיוחד. שמונה או עשרה מזרונים מסודרים בחצי סהר מול הים, עם הגב למצוק, המורה על מזרון כאחד התלמידים אך בולט בגמישותו, ובמרכז נגן סקסופון שמעשיר את השקיעה בנגינה מדוייקת, קסומה. מישהי עושה "פוייזים", מישהו מלהטט במקלות או בכדורים, עוד כמה בנות מנסות תנוחות יוגה בעצמן, ואחרים ברגליים מסוכלות בתנוחת לוטוס, עושים מדיטציה מול השמש שנעלמת בעננים שבאופק, או פשוט נושמים עמוק ונשטפים עם רחש הגלים וצלילי הג'אז. י</div><div align="right">י</div><div align="right">קרלה, מדינת הקוקוס, כשמה כן היא. המדינה של אלוהים עצמו, הם מתפארים בה, הבט מהחלון בנסיעת רכבת בקרלה ותראה: ירוק על ירוק, דקלי קוקוס, עצי בננה, דקלי קוקוס, דקלי קוקוס, בננה, קוקוס. אנשים נעימים, כפרים נינוחים, ערים מסבירות פנים. המלאיאלאם - השפה היחידה בעולם ששמה באנגלית הוא פולינדרום, ניתן לקריאה מימין לשמאל - מתנגנת ברכות. מדינה טרופית, טובלת בנהרות ושטופת שמש דרומית, לפחות כעת; ויש עוד זמן עד שיגיעו גשמי המונסון, והירוק ירוק יוריק עוד יותר. י</div><div align="right">***</div><div align="right">נכתב 7/2/07<br />***<br />עריכה 27/2/07: תמונה באדיבות גלי, שותפתי האהובה<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7779246863668774706?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-8118492380120908322007-02-05T21:28:00.000+02:002008-12-10T01:38:47.295+02:00<div align="right"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RceFxHnemeI/AAAAAAAAAC4/wPp2aQYuI2w/s1600-h/welcomeochin.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028134587887163874" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RceFxHnemeI/AAAAAAAAAC4/wPp2aQYuI2w/s320/welcomeochin.JPG" border="0" /></a> מיקומה ותכונתה כנמל טבעי מושלם, אידיאלי לסוחרי תבלינים ומלחים אחרים, הפף את קוצי'ן אבן שואבת לזרים שהגיעו אליה, נשארו בה והשאירו בה את עקבות תרבותם. נוצרים, מוסלמים, יהודים, הינדים; הולנדים, סורים, פורטוגזים, אנגלים, יהודים מארצות ערב ויהודים מאירופה. קהילות עשירות, ססגוניות ומגוונות, שצמחו על האיים והחוף שממול. הגענו אל קוצ'ין רבתי, רכובים על האנפילד הכבד, מתמרנים בתנועה הסואנת של ארנקולם, המרכז האורבני הצפוף שעל החוף, לכיוון "פורט קוצ'י", החלק העתיק של קוצ'ין היושב על אי בלב המפרץ. שאון העיר פוחת ואנחנו בעיירה ציורית, מוצאים מקלט בביתה של מאמא המשכירה כמה חדרים, ונהנים מתענוגות החיים המוצעים לתיירים הרבים; ובראשם, בית הקפה "קאשי" הנותן חסות לאמנות מקומית ומציע ארוחות בוקר כל כך טובות, שהן שוות אזכור בבלוג. י</div><div align="right">לפני שנסעתי מיטל אמרה לי: "אתה נוסע לעשות את טיול השורשים שלי", כשסיפרתי לה שבטח אבקר בקוצ'ין כשאהיה בהודו. אז את הטיול שלך עוד תעשי בעצמך, אבל הנה ההתרשמות שלי: מלבד העובדה שכולם כאן קוצ'ינים, יהודות קוצ'ין המפוארת השאירה את עקבותיה בעיר, והרובע היהודי בפורט קוצ'י הוא חלק מ"מסלול החובה" של כל תייר המגיע לכאן. ממוקמות בו היום חנויות לממכר עתיקות ושוק תבלינים, מלבד כמובן בית הכנסת המיוחד: כ4 משפחות נשארו בפורט קוצ'י (יש עוד כמה משפחות בקוצ'ין רבתי) , אך בית הכנסות מושך אליו המוני מבקרים, מכיתות בית ספר של ילדים הודים הנכנסים אליו בטור מסודר, ועד קבוצות של טיולים מאורגנים על מדריכיהן: כולם מסירים את הנעליים בכניסה כאילו היה זה מקדש הינדי או מסגד, ונכנסים פנימה. ובפנים ארון הקודש ורצפה מכוסה אריחי חרסינה כחולים ומעוטרים, ואחרי מקדשים כה רבים, יפה להזכר שביהדות נמצא בארון הקודש לא פסל מקושט אלא טקסט. י</div><div align="right">כמה חנויות ליד בית הכנסת ראינו את שרה כהן סורגת כיפות: היא לבנה אבל מדברת כמו הודית, ומסתבר שגם יהודי קוצ'ין הם קהילה מורכבת, שחורים ולבנים, צאצאי יהודי תימן ואירופאים שהגיעו מאוחר יחסית. היתה זו קהילה אמידה שהתפרנסה יפה כגשר בין הסוחרים הזרים לבין ההודים, עד שמכרה את כל נכסיה על מנת לממן בעצמה (!) את העליה ארצה, תוך מאבק בהנהגה בארץ שחששה ש"היהודים ההודים" יביאו איתם מחלות אקזוטיות. י</div><div align="right">י</div><div align="right">היה חם בקוצ'ין, והיתושים לא נתנו לנו מנוח. לאחר כמה ימים המשכנו לוורקלה. י</div><div align="right">***</div><div align="right">נכתב 13/2/07<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-811849238012090832?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-18398204207065785092007-02-02T16:02:00.000+02:002008-12-10T01:38:47.645+02:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RceBfHnemdI/AAAAAAAAACs/OUSvwkZincg/s1600-h/magalpatish.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028129880603007442" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RceBfHnemdI/AAAAAAAAACs/OUSvwkZincg/s320/magalpatish.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">המשך מהפוסט הקודם -><br />למחרת, בתוך פחות משעה של נסיעה (ושעה של הפסקה במנגלור, במוסך) חצינו את הגבול לקרלה. עוד בערב הקודם קראנו בספר שקרלה היא המדינה העשירה ביותר בהודו, אך גם הצפופה ביותר, וכן קראנו על ההיסטוריה הפוליטית הייחודית שלה ועל חבל מלאבר שבצפון המדינה, ביתה של הקהילה המוסלמית. י</div><br /><div align="right">וכמו במטה קסם, הכל נתגשם מול עינינו הלכה למעשה: מיד אחרי חציית הגבול ראינו מסגדים, נשים ברעלות, גברים עם כיפות מוסלמיות וכרזות ענק בצידי הדרכים ובהן תמונתו של סדאם חוסיין בצבעים זוהרים, מוקף הילה, משל היה עכשיו אחד ממלאכי גן עדן. את הצפיפות הרגשנו תוך כדי תנועה בכביש, שהפך שוב ושוב מ"הייווי" לכביש המרכזי של ערים גדולות והומות אדם, ובהן מסחר ער, תעשיה, שירותים ושאר פעילות כלכלית-יצרנית. הכסף מדבר פה, למרות שהפוליטיקה היא באוריינטציה סוציאליסטית (קרלה היא המדינה הראשונה בעולם שבחרה ממשלה קומוניסטית בבחירות דמוקרטיות, והיא אחד המעוזים העיקריים של נושאי הדגל האדום בהודו). וגם את זה רואים ברחוב, בדמות פסלי ענק של סמל המגל והפטיש בצד הדרך, והפגנות-תהלוכות צנועות שחולפות ברחוב מדי פעם. י</div><br /><div align="right">כל זה חלף על פנינו בדרך הארוכה (ארוכה משציפינו, בשל חסימה של גשר שעלתה לנו בקילומטרים רבים של דרכים צדדיות. צריך להיות מוכנים לכל דבר בהודו) לקליקוט, ששמה הרשמי קוזיקוד, ועל תחנת לילה זו אין הרבה מה לספר: היינו עייפים, והלכנו לישון. י</div><br /><div align="right">***</div><br /><div align="right">נכתב 31/1/07 בקוצ'ין</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-1839820420706578509?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-73486748624763687592007-02-02T15:45:00.000+02:002008-12-10T01:38:48.197+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rcd_wXnembI/AAAAAAAAACU/hT3QZMLYgyQ/s1600-h/enfield.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028127977932495282" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rcd_wXnembI/AAAAAAAAACU/hT3QZMLYgyQ/s320/enfield.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">אנפילד. רויאל אנפילד בולט. השם לבדו מרטיט את גופם של גברים כה רבים. העצמאות בהתגלמותה, וללא ספק שוויץ חזק מאוד. עלינו על המכונה האימתנית בבוקר, אחרי שקשרנו אליה את תיקינו, ונסענו לראות את דרום הודו מקרוב, על "נשיונל הייווי 17", כביש החוף המערבי של הודו הנמשך מפאתי מומבאיי עד ליעדינו, קוצי'ן. אני הרגשתי שפרק אחד במסע הסתיים, וחדש מתחיל. י<br /></div><div align="right">חצינו את קרנטקה מצפון לדרום לאורך החוף, ולקראת ערב הגענו לאודופי. תחנת לילה שנבחרה בשל מיקומה, אך בעיקר בשל מקדש קרישנה השוכן בה. זהו קומפלקס מקדשים עצום, הבנוי מסביב למאגר מים מקודשים (באיזו דרך נס הגנגה עצמה זורמת לבריכונת הקטנה מדי 10 שנים. אם תרצו, תאמינו. כך ההינדים מאמינים). במרחב אחד נישאות דרשות מול עולי רגל רבים, בחלל אחר מנגנת להקה מוזיקה דתית, והמון המזבחות והפסלים זוכים לקידות, השתחוויות, צלצולי פעמונים, פרחים ומנחות מהמאמינים. י</div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RceAIHnemcI/AAAAAAAAACc/zZTxHvE3eIw/s1600-h/udupi.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028128385954388418" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RceAIHnemcI/AAAAAAAAACc/zZTxHvE3eIw/s320/udupi.JPG" border="0" /></a><br /><br /><div align="right">נכנסו לקודש הקודשים: כמה כאוטית היא הדת הזו. אנשים משתחווים לפה וקדים לשם, מסתובבים בחוקיות נסתרת בין תמונות הלקוחות מהאפוסים הגדולים לבין נרות ופרחים הפזורים בערבוביה. בהחלט לא פלא ארכיטקטוני, או אמנות עוצרת נשימה, אפילו לא נקי. אבל את אווירת הקדושה יכול לחוש גם סתם עובר אורח שנקלע לשם לקראת ערב. י </div><br /><br /><div align="right">אחרי שהפיל של המקדש בירך אותנו בלטפו את ראשינו בחדקו, הלכנו לנוח. י</div><div align="right"><br /> </div><div align="right">***<br /></div><div align="right">נכתב 31/1/07 בקוצ'ין</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7348674862476368759?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-19100936966297534342007-02-01T20:19:00.000+02:002008-12-10T01:38:48.418+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rcd-5nnemaI/AAAAAAAAACI/dCPO_ARSkGM/s1600-h/paradise.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028127037334657442" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rcd-5nnemaI/AAAAAAAAACI/dCPO_ARSkGM/s320/paradise.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">ובחזרה ל"הודו". נסיעת רכבת בת שעה ובעלות של 18 רופי (מעט פחות משני ש"ח) מצ'אודי בדרום גואה, והגענו לגוקרנה, עיירת חוף בצפון קרנטקה. גוקרנה היא עיר עתיקה מאוד (נזכרת בין השאר בראמהיאנה, המקורית, לא זאת), דתית-הינדית ו"הודית" מאוד. העיר מושכת אליה עולים לרגל הבאים למקדשים הרבים שבה, ותיירים הבאים לחופים הסמוכים אליה: קודלי, אום, האף-מון ופרדייז. י </div><br /><div align="right">לא השתהינו (וקצת חבל, אבל) ומיד לקחנו סירה לאום ביץ'. נופפנו לשלום לכמה דולפינים ששחו לצידנו, והגענו. לגן עדן. י</div><br /><div align="right">נחמד בגואה, אבל זהו הדבר האמיתי: תערובת מושלמת של חול, סלעים, צמחיה טרופית ושלווה מוחלטת. בחדרים "היקרים" יותר יש גם אור, מיטה, ולפעמים גם מאוורר תקרה! ואם חיפשת משהו זול יותר, תוכל לקחת חושה עם מחצלת, ותו-לא. י</div><br /><div align="right">תענוג. י</div><br /><div align="right">לשכב על החוף, לשתות שייק אננס-בננה, איש אינו מטריד, מדי פעם עוברת פרה לבדוק שהכל בסדר. ואפשר גם ללכת לאורך החוף, ובטח תפגוש בדיוק את מי שרצית לפגוש. ובלילה לישון ליד מדורה, על החוף, אחרי ששרתם שירים עד שמיתרים התפקעו, עד שכוכבים נפלו בשמיים. עד זריחה. י</div><br /><div align="right">if paradise is half as nice...</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right">***</div><br /><div align="right">נכתב 31/1/07, בקוצ'ין</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-1910093696629753434?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-65917324993320537702007-01-31T10:09:00.000+02:002008-12-10T01:38:48.811+02:00<img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028124653627808130" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rcd8u3nemYI/AAAAAAAAABw/CoUACu3VDK0/s320/agonda+shoes.JPG" border="0" /><br /><br /><div><div align="right">מי שאומר שזה החוף היפה ביותר בהודו, ודאי יכול לראות בעיני רטנגן. לסנן את הצפיפות, המחירים הגבוהים ופיתוח היתר, להעלים מעיני רוחו את 150 המסעדות הנושקות זו לזו סביב המפרץ הקטן, על מיטות השיזוף השולחנות הכסאות המוכרים הרוכלים מנקי האזניים הרמאים המוזיקה המתערבבת השתדלנים והאירופאים שבאו לנפוש. י</div><br /><br /><div align="right">בטח תאמרו לעצמכם, נשמע שהוא מתלונן, יושב לו על החוף בגואה, נשאר שם שבוע שלם, ומה בכלל הוא עושה שם? כשמצפון שוכן אגונדה, חוף יפה לא פחות ובו כמעט ואין דבר מכל הנ"ל. או בפטנם, רק 5 דקות נסיעה דרומה, ובו אווירה רגועה יותר, אנשים עושים יוגה על החוף ואפשר לנשום עמוק, ואפילו לקחת סירה לצידו השני של הנהר הזורם מדרום לחוף ולעבור לחוף הצבים הנטוש לגמרי, רק להתפשט ולהכנס למים הצלולים ואיש לא יטריד אותך. י</div><br /><br /><div align="right">ובכן, אני לא מתלונן, אולי הפיתוח הרב קצת מסתיר את היופי הטבעי, אבל הקסם עדיין שם, על המרפסת יש ערסל, השכנים טובים בעיני, ומאחורי החושה חונה אופנוע "פולסר" שעליו אפשר לרכב לטיולים יפים בגואה, ולהגיע לאותם חופים קסומים ועוד הרבה. עד כאן גואה, מדינה קטנה ויפה, שחלקה הצפוני נראה כמו מושב גדול וחלקה הדרומי טובל ביערות ירוקים הגולשים אל כל אותם חופים כחולים. את המסיבות המפורסמות לא מצאתי פה, רק שקיעות ושקיעות ושקיעות. י</div><br /><br /><div align="right">ומכאן, בחזרה להודו. י</div><br /><br /><div align="right"></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5028125173318850962" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/Rcd9NHnemZI/AAAAAAAAAB4/bA3P4Jw1ULo/s320/polsar.JPG" border="0" /><br /><br /><div align="right">***</div><br /><br /><div align="right">נכתב 22/1/07</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6591732499332053770?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-38457159362932601452007-01-20T10:05:00.000+02:002007-01-20T10:28:20.588+02:00<span style="color:#6600cc;">So in the magic love you can believeif<br />good vibes are true then why do they leave<br />everything is under the spot light of the sun<br />there is enough of her light for everyone<br /><br />put your trust in the wind and you'll find it<br />don't let you emotions blind it<br />even when you look down you'll see there is ground<br /><br />hundred percent light coming down now and jumping back up yo<br />hundred percent magic comes to free you<br /><br />Remember a man sitting under a tree<br />waiting for something to come set him free<br />there must be a truth that is stronger than it all<br />nothing to hold on to and no where to fall<br /><br />put your trust in the wind and you'll find it<br />don't let your emotions blind it<br />you can try to look high and see there is sky<br /><br />hundred percent light coming down now and jumping back up yo<br />hundred percent magic comes to free you<br /><br /></span><span style="color:#333333;">***<br />אפשר גם לשמוע את השיר המקסים הזה </span><a href="http://www.myspace.com/deckelbaum"><span style="color:#3333ff;">בדף של יעל דקלבאום</span></a><span style="color:#6600cc;"><span style="color:#333333;">, שכתבה אותו</span>.</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-3845715936293260145?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-24193437193078381792007-01-13T19:19:00.000+02:002008-12-10T01:38:48.998+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauMes3zN1I/AAAAAAAAABA/RDJitY7M9kI/s1600-h/IMG_0999s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020260668703717202" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauMes3zN1I/AAAAAAAAABA/RDJitY7M9kI/s320/IMG_0999s.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">לחיות כמו מלך - להיות מלך - להשקיף ממרפסת הארמון על הממלכה הפרושה לרגליך - ממלכה יפה יש לך - והשמש היא שלך, מלטפת בחמימות - והים הוא שלך, שולח גליו - והמים הם שלך, באגם המתוק, ובכיור ובמקלחת - העצים שלך מצלים, בעיקר דקלי הקוקוס - אתה ישן כמו מלך במיטה מלכותית ומתעורר בבוקר מלך - יושב לאכול ארוחת בוקר מלכותית - איזה מוזלי מלכותי - ושיירה הדורה בשירה ובצבע חולפת על פניך, לכבודך - ראה את האנשים הבאים והולכים - לארוחת ערב יש דגים ופירות ים - בבוקר שחית איתם - והנה הדולפינים מקפצים במרחק, משחקים איתך מחבואים - ניצחתי! - הנה אתם. - הוא בטח סובל ממקרה חמור של התפוצצות אגו, אתם חושבים - או שהוא קרא יותר מדי ספרים של גבי ניצן - ובכן, טועים אתם, לא קראתי את באדולינה - ולא מדובר פה בבעיה אלא בפתרון - לא בטעויות כי אם במקום הנכון - חזרת הביתה, אל מרפסת הארמון - וגם המוזיקה מושלמת </div><div align="right">blue light 'tll dawn</div><br /><div align="right">***</div><br /><div align="right">אם אתה מריח כמו הים / ונראה כמו הים / ומרגיש כמו הים / כנראה שאתה ים. / לא, אתה עדיין לא שם // אם יש בך גלים / וטיפות מלוחות / ואתה גדול ויפה וסוער ושקט לפעמים / ואנשים בך שוחים, משתכשכים במימיך / וספינות עמוסות מטען מפליגות // נהרות אדירים זורמים אליך, / ולפעמים, נערות עירומות על חופיך, / נשארות עד השקיעה והולכות. // ולא אמרנו עוד אף מילה על הדגים</div><br /><div align="right">***</div><br /><div align="right">רגע, היא אמרה, אני לא מבינה, אתה / המלך או המשורר? / שתקתי ממושכות. הבטנו בגלים. / ובכן, אמרתי, זאת / באמת שאלה טובה. י</div><div align="right"> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2419343719307838179?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-63045865701775390522007-01-10T19:46:00.000+02:002008-12-10T01:38:49.547+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauPfc3zN4I/AAAAAAAAABo/5UHJDNYWPjA/s1600-h/IMG_0942s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020263980123502466" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauPfc3zN4I/AAAAAAAAABo/5UHJDNYWPjA/s320/IMG_0942s.JPG" border="0" /></a><br /><div><div align="right">נעמיד פני יתומים<br />נחצה את הגדר<br />נשכב בעשבים הלוחשים</div><div align="right">נישן ונתעורר</div><div align="right">נישן ונתעורר</div><div align="right">הבית צף על מים גועשים</div><div align="right">ואת המציאות נסגור מאחורי הדלת</div><div align="right">היא מחכה כי היא נמל והיא תהום</div><div align="right">ומתגנבת דרך הסדקים ממילא</div><div align="right">מחר נראה הכל לאור היום<br /></div><div align="right">***</div><br /><br /><div align="right">עוד שיר שפתאום מגלה משמעויות חדשות במהלך טיול. מילים של צרויה שלו</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6304586570177539052?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-64569112076604668622007-01-09T21:34:00.000+02:002008-12-10T01:38:49.722+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauQTs3zN5I/AAAAAAAAAB0/FcJKjwPTZsY/s1600-h/IMG_0915s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020264877771667346" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauQTs3zN5I/AAAAAAAAAB0/FcJKjwPTZsY/s320/IMG_0915s.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">אולי זה מגרש המשחקים של אלוהים, ואולי זו החצר האחורית שלו. שיחק לו בלגו, הילד, והלך לדרכו, משאיר את החדר הפוך. זה עולם של סמלים, וכדי להבין, מוצאים להם בני האדם הסבר. ובהמפי אפשר לראות סוג של הסבר, סלעים פרושים על פני גבעות, גבעות שהן סלעים ערומים, ומים זורמים מלמטה. אין שום הפתעה בלמצוא גם מקדשים מעשה ידי אדם בין האבנים, ובדיוק בגלל זה בחרו ממלכות קדומות לבסס את שלטונן בדרום הודו מהמפי. אלוהים פיזר סלעים, אנשים לקחו אבנים ועשו בהן סדר משלהם - מבנים, פסלים, מעשה אמנות ואומנות - ועכשיו אפשר לכרוע ברך ולהשתחוות לפני מעשה היצירה. ואפשר גם לחיות בתוכה, כבר לא סוחרים ביהלומים ובתבלינים כמו אותן ממלכות שנחרבו אלא מתגוררים בבקתות בוץ, מגדלים בננות ומתפרנסים מתיירים מערביים שבאים לכאן בהמונים, כי יש פה הרבה מעבר לארכיאולוגיה, גיאולוגיה והיסטוריה: יש פה שלווה כל כך גדולה, שקשה לתאר. י<br />והישראלים המתקבצים בהמפי, הם יודעים מראש לחצות את הנהר בסירה קטנה אל "הקיבוץ". אוכלים ארוחת ערב אל מול שדות האורז לקראת שקיעה, שוכרים אופנועים ונוסעים לשחות באגם, אוכלים ג'חנון עם רסק וביצה בשבת ויושבים יחד על הדשא, שרים שירים ומביטים למעלה, ענן שם בירח מסתבן, כמו שכתב מאיר. הירח מלא, והמבטים נפגשים. י</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-6456911207660466862?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-21215242097469551442007-01-02T14:24:00.000+02:002008-12-10T01:38:49.910+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauR9M3zN7I/AAAAAAAAACI/-NnD4PXqixA/s1600-h/miriam.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020266690247866290" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauR9M3zN7I/AAAAAAAAACI/-NnD4PXqixA/s320/miriam.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">בתי מרים<br />צאי לדרך, היי מי שאת<br />זה לא משנה אם אבא שלך הוא פקיד הסתדרות או מורה<br />אם הוא כתב ספר שירים ואם<br />אמא שלך מחכה לך בבית, דואגת.<br /><br />יש לנו כח ועוד הרבה יאמר,<br />אבל עכשיו הדרך מחכה לך<br />וגם אם תקחי בתרמיל<br />תמונה של הבית, צלילים מוכרים,<br />כתבי את השירים שלך בעצמך.<br /><br />נשמי עמוק, ילדתי הקטנה,<br />בסרט הזה את הגיבורה, בלי ספק. י<br /><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><div align="right"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2121524209746955144?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-57572522976906946362006-12-27T18:53:00.000+02:002008-12-10T01:38:50.327+02:00<div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauTqs3zN8I/AAAAAAAAACY/4GPZDtPSMso/s1600-h/IMG_0644s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020268571443541954" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauTqs3zN8I/AAAAAAAAACY/4GPZDtPSMso/s320/IMG_0644s.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">הים, רב עצמה, בגליו יוצר רעש, יוצר שקט. הגלים נשטפים אל החוף, מנקים את הנפש, באים ובאים והולכים כמו המחשבות עצמן. י</div><br /><div align="right">הפשטות של החוף. מקום לישון, משהו לאכול. י</div><br /><div align="right">לאזניים מערביות השקט לא קל. מעורר אי-נחת, כמו מוזיקה צופית במקצב מזרחי ושירה פרסית. צריך טראנס, חנויות, מסעדות, אורות חשמל, שולחנות פול, פאבים, אלכוהול, סמים, לטשטש את השקט, לעכור את השלווה, לברוח מהחופש המוחלט אל חוויה סינטטית, רועשת. י</div><br /><div align="right">ארמבול מציעה שילוב נעים בין שתי האפשרויות. כידוע, נקודת המפגש בין שתי אקו-סיסטמות הנה מקום פורה במיוחד, ובארמבול נפגשים השקט של הים והמולת השוק של הכפר, רחש הגלים והדי המוזיקה, שלוות הנפש מהים והתשוקה על החוף (תשוקה בדמות בירה, צ'יפס, פנקייק שוקולד והמון בחורות יפות בביקיני). היופי טורף אותך והים שוטף אותך, מחטא את הפצעים ומרגיע, בנשימות עמוקות מול הצבעים החזקים של השקיעה. י</div><br /><div align="right">לפעמים לוקח זמן לגלות את גן העדן. ורק כשהחלטת לנסוע רחוק מהים, בכיוון אחר, בזמן שנותר לך אתה עולה על האופנוע ונוסע בעקבות שמועות על חופים מבודדים ויפים. חוצה נהר על מעבורת - מגואה למהרשטרה שמצפון לה, ואתה שוב בהודו, הכבישים לא כבישים והמשאיות צבעוניות יותר - ונוסע דרך כפרי דייגים נידחים, ותוך זמן לא רב אתה מגיע לגן עדן אחד, כל כך אמיתי. והכל מסתדר. י</div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020269159854061522" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauUM83zN9I/AAAAAAAAACg/ycYCQEEUEGc/s320/IMG_0738s.JPG" border="0" /><br /><div align="right"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5757252297690694636?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-41016091615335704912006-12-18T20:45:00.000+02:002008-12-10T01:38:50.582+02:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauVn83zN-I/AAAAAAAAACw/rqBVMMbcD1I/s1600-h/IMG_0582s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020270723222157282" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauVn83zN-I/AAAAAAAAACw/rqBVMMbcD1I/s320/IMG_0582s.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right"><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Mumbai">מומבאי </a>היא כרך ענק, עיר של תשוקות. כסף, כח, עולם של אשליות. החיים במומבאי הם סרט בוליוודי מוקצן במיוחד. העוני והעושר חיים זה לצד זה, בקרבה הדוקה אך בלי להפגש, יוצרים זה את זה תוך מתח מתמיד. העוני הרב הופך את העושר למוקצן, דמיוני, מקלט מפני כל מה שמפחיד בשכונות הסלאמס הגדולות ביותר באסיה. אפשר ללכת לסרט בקניון יוקרתי שמוכרים בו גם מערכות קולנוע ביתי, ולקנח בגלידה איטלקית משובחת. להתפעל מגורדי השחקים, לשתות באספרסו בר, לאכול ארוכת ערב במסעדה משובחת ברובע היוקרתי בנדרה. והכל עוטף אותך בשמיכת מגן מערבית, ידידותית ומוכרת. העוני הוא רק חלום רע המציץ מחלון המונית, ניבט מעיני הילדים העניים ברחוב. י</div><br /><div align="right">ההוויה היא כסף, מסחר, שוק. ותעשיית האשליות הבוליוודית היא שנותנת את הטון התרבותי, כשהיא מנפקת מוצרי צריכה ראותניים, שטחיים, מבדרים מאוד, עם זיקה ברורה לכל מה שרע בתרבות האמריקנית, דת חדשה המייצרת כוכבים שתמונותיהם נמכרות ברחוב בסמוך לתמונותיהם של האלים ההינדים. כתיירים אנחנו מתרפקים על המורשת הבריטית בעיר, הניכרת בעיקר בארכיטקטורה. אבל העיניים של מומבאי נשואות לארה"ב, ומי שיכול נוסע לשם ללמוד, לעבוד, וחוזר ובאמתחתו עוד אמריקה. י</div><br /><div align="right">אין זה מפתיע לגלות שמומבאי, שהתחילה ככפרי דייגים על כמה איים, הפכה להיות כרך סואן בתוך 4 שנים בלבד, בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב. המחסור בכותנה שיצרה המלחמה גרם לבום כלכלי, שהכניס לכלכלת העיר בתוך זמן קצר סכומים דמיוניים והפך אותה לעורק המרכזי של כלכלת הודו, עם כל מה שעיור מואץ מביא איתו. היום למשל, סובלת העיר מעומסי תחבורה כברים כמעט בכל שעות היום, למרות שרק לקצת יותר מ8% מהתושבים יש כלי רכב פרטי. העשירים מסוגרים במכוניותיהם הפרטיות, והעניים סובלים את הזיהום. התייר יכול רק להביט מהצד, משתאה, להנות מעושרו היחסי ולחוש רק מעט חוסר נוחות. י</div><br /><div align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-4101609161533570491?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-78171675936475985512006-12-18T20:05:00.000+02:002008-12-10T01:38:50.636+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauWqM3zN_I/AAAAAAAAAC8/NPVx-cW3_sE/s1600-h/IMG_0400s.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5020271861388490738" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RauWqM3zN_I/AAAAAAAAAC8/NPVx-cW3_sE/s320/IMG_0400s.JPG" border="0" /></a><br /><div align="right">אודייפור היא הכל. רומנטית ואגרסיבית, הודית ומערבית, הרים וארמונות ומקדשים, עוני ועושר, עבר ועתיד. ובעיקר הווה. עיר אמיתית, חוויה לכל החושים, והפתעות נעימות בכל פינה. החירות פה אמיתית, האהבה טוטאלית, המציאות עולה על כל דמיון. י</div><br /><div align="right">האגם שקט. תמיד. חלק כמו מראה, הוא מחזיר את האורות שמסביב. המים מטהרים. השקיעות מושלמות. השמים בהירים, השמש מלטפת, הרוח קרירה. האנשים יפים. הבתים, הגגות, המרפסות - נקודות מבט על כל הטוב הזה. הפרטים הקטנים מדוייקים, לאן שלא תביט. ארץ של אגמים, הרים, עיר ושיש. י</div><br /><div align="right">אודייפור היא מקום לנשום בו עמוק, ולהרגיש. לחזור למקור, לנקודה הפנימית המפעמת בלב. לפקוח עיניים, אזניים, את כל החושים, ולהיות פה. י</div><br /><div align="right">לטייל כמו ילד: לצחוק, לחייך, להיות פתוח לחוויה, לקלוט, ללמוד, לשחק. הכל הרפתקאה. לעוף על הטיול שלך. י</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right">נכתב באודייפור, 12/12/06</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right">דברים לעשות באודייפור: לשתות <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Lassi">לאסי</a> (לאסי תפוחים ולאסי קיסר ב"קווינ'ס קפה", מקום שהוא חובה בפני עצמו, ולאסי "ספיישל" על הגג של מלון מינרווה) / לשבת על הגג של "דרים הוון" ולקרוא ספר / לעלות לראות את השקיעה מה"מונסון פלאס" / לשכור אופניים ולנסוע לטיול בטייגר לייק / לשכור אופנוע ולנסוע לטיול בג'ייסמנד לייק / לאכול במסעדה הודית אוטנטית בלב העיר, למשל ב"נטרג' לוג'" / לראות מופע פולקלור במוזיאון או בכפר שפילגרם י</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right">נכתב 13/12/06 בדרך למומביי</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7817167593647598551?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-42977792698936293892006-12-17T13:09:00.000+02:002006-12-17T13:14:02.841+02:00hi all, new updates will be published soon. so keep on checking from time to time and enjoy life...<br />happy hanuka.<br />Ram<br /><br />(written in Mumbai)<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-4297779269893629389?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-1889560503467624012006-12-08T12:03:00.001+02:002006-12-08T12:09:37.386+02:00<div style="float: right; margin-left: 10px; margin-bottom: 10px;"> <a href="http://www.flickr.com/photos/27688608@N00/317006953/" title="photo sharing"><img src="http://static.flickr.com/119/317006953_cca0ccf517_m.jpg" alt="" style="border: 2px solid rgb(0, 0, 0);" /></a><br /><span style="margin-top: 0px;font-size:0;" > <a href="http://www.flickr.com/photos/27688608@N00/317006953/">Udaipur</a><br /> Originally uploaded by <a href="http://www.flickr.com/people/27688608@N00/">ramayaana</a>.<br /><br /></span><div style="text-align: right;"><a href="http://www.flickr.com/photos/27688608@N00/sets/72157594410723346/">מבחר קטן של תמונות מהשבועיים האחרונים</a><br /></div><span style="margin-top: 0px;font-size:0;" > </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-188956050346762401?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-23320942685000910112006-12-08T09:38:00.000+02:002006-12-08T09:55:59.376+02:00<div style="text-align: right;">מה הם יודעים כל כך הרבה זמן לפנינו: / ג'אז חופשי / מחול מודרני / בובות על חוט - / הראש מתנתק מהגוף / לשחרר במחוות יד. / האמת הפנימית של כאן ועכשיו. / קצת קרקס, קצת בידור, קצת כישוף. / קצת חול, קצת קדושה, קצת מסתורין. /// אתה יכול לשמוע את צליל צמידי הרגליים שלה גם ממרחק רב. חלוקת קשב. / י<br /><br /><br /> Rajnish Means "lord of the night" from Sanskrit <i>rajani</i> "night" and <i>isa</i> "lord, ruler".<br /><br />***<br />נכתב בזמן מופע מחול-פולקלור במוזיאון, אודייפור, 7 בדצמבר<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2332094268500091011?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-8760327925568700132006-12-06T08:17:00.000+02:002008-12-10T01:38:50.827+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RXkqvV2D9WI/AAAAAAAAAAU/iPNF5pyr-n8/s1600-h/IMG_0285.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RXkqvV2D9WI/AAAAAAAAAAU/iPNF5pyr-n8/s320/IMG_0285.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5006079453605131618" border="0" /></a><br /><div align="right">מדבר ת'אר שוכן על גבול הודו-פקיסטן, ומהווה חלק נכבד משטחה של רג'סטאן. כחובב מדבריות ידוע החלטתי עוד בארץ להתחיל את המסע שם, בכתף הצפון מערבית של הודו. אז מיד כשמיצינו את השהות בפושקר לקחנו אוטובוסים מקומיים (חוויה בפני עצמה) ורכבת לילה (גם היא חוויה בפני עצמה) לג'יאסלמר. הגענו מוקדם בבוקר, והשקענו זמן בחיפוש אחרי מקום לינה ראוי. ההשקעה השתלמה: מצאנו לבסוף את "סימלה", גסט האוס השוכן בבית בן מעל 500 שנה בתוך המבצר העצום החולש על העיר. המקום היה כל כך נחמד, צוות העובדים מקסים, והשמש ליטפה אותנו בנעימים כשישבנו על הגג בנקודת תצפית מעולה, ממנה ניתן לראות את העיר ומרחבים עצומים של מדבר צהוב, דומה מאוד לאזור חולות חלוצה בארץ. מה עוד צריך? כמעט לא יצאנו משם במשך שלושה ימים. לבסוף הוחלט לטעום קצת מהמדבר בגיחה קצרה, שכללה ביקור בשני כפרים נידחים, רכיבה קצרה על גמל, ארוחת ערב ולינה בין הדיונות ומתחת לכוכבים. י</div><div align="right">זאת היתה התוכנית. צירפנו אלינו נערה הולנדית בשם יאנה (כזכור, מילה שמשמעותה בהינדי "מסע"), ויצאנו לדרך. י</div><div align="right">עננים ורוח קרירה קידמו את פנינו כשירדנו מהג'יפ בכפר הראשון, ונפגשנו עם המקומיים (עוד על כך בפעם אחרת). בכפר הבא נפגשנו עם הגמלים, ושם כבר היה קריר ממש. רכיבה קצרה ונעימה (ה"בדואים" המקומיים, בדמות שני ילדים מהשבט המקומי, פצחו מיד בשירת "אל המעין" ו"אוהווו אווהוווהו קול קורא לנדוד לנדוד") ולקראת שקיעה הגענו אל הג'יפ שחיכה בין הדיונות. אח, איזה דיונות. אבל את השקיעה המובטחת לא זכינו לראות - השמים היו מכוסים בשכבה גבוהה ועבה של עננים. י</div><div align="right">ארוחת ערב, מצב רוח טוב, שירים מסביב למדורה. לבסוף פרשנו את השמיכות והלכנו לישון. י</div><div align="right">אני הייתי הראשון שהתעורר מהגשם. בהתחלה התחפרתי מתחת לשמיכה בתקווה שזה טיפטוף קטן וזמני. כמה דקות אח"כ כבר שמעתי את אסנת וגלי קמות והולכות לחפש מחסה בג'יפ. כשהשמיכות היו כבר רטובות לגמרי ישבנו כולנו בצפיפות בג'יפ, ולאחר כמה דקות ארוכות שכנענו לבסוף את ראג', הצעיר הרג'אסטני הגאה שנהג בו, להתניע ולקחת אותנו חזרה לג'יאסלמר. י</div><div align="right">גשם במדבר, במיוחד בשבילינו. מצבים קיצוניים בתנאים קשים מוציאים כל מני דברים מבני אדם. כל אחד מאיתנו התמודד אחרת והסתכל על המצב בצורה אחרת. ביום שלמחרת מצאנו את עצמינו מלקטים את השברים של הסיטואציה החברתית שנקלענו אליה. לבסוף הוחלט שטעמנו מספיק מהמדבר, והגיע הזמן להמשיך הלאה. הלכנו להזמין כרטיסים לרכבת. היעד - אודייפור. י</div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">***</div><div align="right"></div><div align="right">נכתב באודיפור, 6 בדצמבר</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-876032792556870013?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-28091404162071904012006-11-29T09:44:00.000+02:002008-12-10T01:38:50.937+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RXktUV2D9YI/AAAAAAAAAAs/Ik87sUHJCkA/s1600-h/IMG_0170.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 295px; height: 221px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RXktUV2D9YI/AAAAAAAAAAs/Ik87sUHJCkA/s320/IMG_0170.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5006082288283547010" border="0" /></a><br />Sacred cows makes the best hamburgers<br />- Mark Twain<br /><br /><div align="right">עירה"ק פושקר מציעה לעולים לרגל את אחת החוויות המופלאות שידע האדם: שופינג. התרגשות אקסטטית אוחזת בעיקר בנשים, בשעה שהן הולכות לאורך רחוב השוק שליד האגם הקדוש: הן עומדות על המקח מול הסוחרים החרוצים, ושיאים חדשים של ריגוש נשברים כשהן מציגות לראווה לחבריהן לטיול את הרכישות החדשות. י</div><div align="right">נכון, הפוגה קלה מהקניות אפשר למצוא בטיול בוקר למקדש שעל אחת הפסגות המקיפות את העיר. הולכים בחשכה, השביל מואר מדי פעם בנורת פלורסנט על קו החשמל העולה למקדש, וכשמגיעים למעלה יש מספיק זמן עד הזריחה בכדי לצלם כמה תמונות. ואפשר לצפות במשפחות הינדיות באות ל"גת" (במת הטבילה שליד האגם) וטובלות במים הקדושים, או לבקר באחד המקדשים הרבים הפזורים בעיר ובסביבותיה. אבל המסחור כה גדול, התיירים כה רבים, והתפריט בעברית בחלק מהמסעדות מטשטשים את קדושתה ודתיותה של העיר; אפילו הצליינים ההינדים עסוקים אחרי הטבילה בקניות בשוק. י</div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">רגע של חסד: אחרי ארוחת ערב מעולה במסעדת הגג של רג'ו, וקינוח במעוז הישראלים "העין השלישית", אנחנו שבים לגסט האוס שלנו (בהרטפור פלאס, במיקום מעולה על גדות האגם, ועם עיצוב מינימליסטי מיוחד), כשקולות רמים של מוזיקה רועשת נשמעים ממש בסמוך. ברור שלא נוכל לישון ככה: הרמקולים ממש ליד מרפסת הגסט האוס. אנחנו עוקבים אחרי מקור הצלילים ומגיעים לקבוצה של כ-20 גברים היושבים במעגל, חלקם מנגנים ושרים אל מערכת הגברה הפועלת בווליום מקסימלי. הם שרים שירים ממה שנראה כספר קודש, ביושבם בסמוך לפסלים של אלים ממש על שפת הגת. מזמינים אותנו להצטרף, למחוא כפיים לקצב, ומסכימים שנצלם. אחד ההודים ההודים המזמרים שיושב מאחורי טופח על שכמי ואומר לי בעברית של מוכר בשוק של פושקר: "אחי, יש סיגריה?" י</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2809140416207190401?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-38165118409700121172006-11-25T15:39:00.000+02:002008-12-10T01:38:51.284+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RXkroV2D9XI/AAAAAAAAAAg/NKXVJ3n1d5o/s1600-h/IMG_0046.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_OrGeYfyj-l4/RXkroV2D9XI/AAAAAAAAAAg/NKXVJ3n1d5o/s320/IMG_0046.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5006080432857675122" border="0" /></a><br /><div align="right">להיות ישראלי בדלהי: ללכת לבקר במסגד הענק (25 אלף מתפללים בו זמנים בתפילות יום שישי), להתבקש לשלם בכניסה מאתיים רופי עבור כל מצלמה, להסתיר את המצלמות היטב בתוך התיק ולהצליח להכנס בלי לשלם משער אחר. י</div><div align="right"> </div><div align="right">כמה קל לישראלים. אנחנו בכל מקום. אנחנו תמיד שמחים להתחיל שיחה עם ישראלים אחרים, ולגלות כמה שיות מהר את הפיצוח - המכרים המשותפים. אנחנו מעצמה, בעיני ההודים ובעיני עצמינו, כח כיבוש משוכלל ויעיל, פוסט-קלוניאלי. י</div><div align="right"> </div><div align="right">אני אשמח לפגוש את הבחורה שכתבה פה את השלטים בעברית, ואת הבחור שלימד את ההודים להגיד "סבבה אחי", ו... אני כבר אחשוב על משהו לומר להם. י</div><div align="right"> </div><div align="right">נכתב בדלהי, 24/11/06 בערב. בתמונה: "אני לא מאמין! עבר פה פיל עכשיו!". י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-3816511840970012117?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-11996212489481733372006-11-24T06:08:00.000+02:002006-11-25T15:39:20.336+02:00<div align="right">בשבועות האחרונים אני ער בלילות וישן ביום, וליום הנסיעה הגעתי בלי לשנות את ההרגל הקשה הזה. התוצאה היתה נחיתה בהודו בתוך יממה ארוכה ללא שינה, מתישה ומטלטלת. י</div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">הימים האחרונים בארץ היו רצף של פרידות, וזה לא היה קל. היום גם כמ חברים מאוכזבים שרציתי לראות אבל לא הספקתי. במטוס של אלעל, קצת אחרי ההמראה, ואחרי כוס וויסקי שהוגשה באדיבות המוביל הלאומי, התחלתי לקרוא את "ילדי חצות" של סלמאן רושדי ("הודו מצאה את הגינתר גראס שלה" כתוב על העטיפה האחורית). אחד משני הספרים שהבאתי איתי. באחד הדפים הראשונים תפס אותי משפט: "מהשחשוב בחיינו מתרחש בעיקר בהעדרנו"). אבל חבלי הפרידה הופכים לרעשי רקע בלבד כשהיממה התמשכת, הלילה מתקצר, השמש חודשת לחלונות המטוס כבר בשלוש בבוקר, (שעון ישראל), ואני לא מצליח </div><div align="right">לישון יותר מכמה דקות בכל הטיסה. מעבירים את השעון לזמן הודו (3 וחצי שעות קדימה), ונוחתים במומבאי. י</div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">סלאם, מומבאי. י</div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">כמו לנחות בתוך דיר חזירים. העולם השלישי מכה במלו עליבותו ועצמתו, בשדה התעופה הבינלאומי של עיר החוף, המקבילה ההודית של תל אביב בשיאו של אוגוסט. הלחות גבוהה, במקום אויר יש ענן ערפיח, ועל גדרות שדה התעופה המוזנח יש שכונות פחונים ענקיות ומטונפות במיוחד. האוטובוס שמוביל אותנו מהטרמינל הבינלאומי (שנראה כאילו התחילו לשפץ אותו לפני עשרות שנים ואז הפסיקו באמצע והשאירו ככה) חושף בפנינו עוד מהעליבות הזו. עד שמגיעים לטרמינל טיסות הפנים, מרחק 5 דקות נסיעה, וצידה השני של הודו מתגלה. הטרמינל עשיר ומערבי, הודים בחליפות וטלפונים ניידים יוקרתיים, ובית פה עם תצפית מצויינת על הטרמינל ההומה וכורסאות מזמינות, ושוקו חם ב70 רופי. יקר! י </div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right">גם זו הודו. י</div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">המתנה ארוכה וקשה בטרמינל, בעיקר כי שנינו (גלי ואני) עייפים מאוד, אחרי לילה ארוך ללא שינה, ובתקופה האחרונה כאמור התרגלנו ללכת לישון בבקרים{בזמן שהקלדתי את הפסקאות האחרונות בקפה אינטרנט בפהארגנג' בדלהי ביום שישי בבוקר, נכנסה פתאום שמרית, והחלט באופן ספונטני לדחות את המשך עדכון הבלוג וללכת לאכול ארוחת בוקר. הפסקאות הבאות מוקלדות בפושקר במוצאי שבת}. אבל לאחר ההמתנה איסת ג'ט קצרה, נוחה, והפגישה הראשונה עם אוכל הודי - במטוס! - היא מפנקת ממש. י</div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right">ועכשיו הנחיתה בדלהי היא משחק ילדים. אולי זה הגשם שירד כאן אתמול וניקה את העיר והאוויר לכבודנו, אולי בגלל שנימנמנו קצת בטיסה, אולי בגלל... ...הסיפורים המפחידים על הנחיתה בדלהי הופכים למציאות שאין בה שום פחד, שום איום. בלי ריחות נוראיים, בלי יותר מדי התנפלות של ספסרים למיניהם, ואפילו כמות הקבצנים הנכים והמצורעים אינה רבה. לוקחים מונים למיין בזאר בפהארגנג', יורדים ממנה באמצע הכביש הסאון, נחלצים בשלום, ואחרי הליכה קלילה, למרות התיקים כבדים, מגעים ל"יס פליז", ביתינו הצנוע לשני הלילות הבאים (300 רופי ללילה, דיל מצויין במיין בזאר). י </div><div align="right"></div><div align="right">ענאן, פקיד הקבלה, מבקש ומקבל את הדרכון, על מנת למלא את הטפסים הרשמיים. תגובתו לשם שלי מפתיעה אותי. "יו אר מיי גוד", הוא אומר לי חצי בצחוק מתוך התלהבות כנה, ואני מבין שאקבל עוד תגובות רבות. י</div><div align="right"> </div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right">נכתב 24/11/06, 2:15 בלילה, דלהי</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-1199621248948173337?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-1216530059567869402006-11-20T23:51:00.000+02:002006-11-21T00:30:14.097+02:00<div style="text-align: right;">רני שחר, חבר, כלכלן ומוזיקאי, הופיע הערב ב"כפוסטה" בפלורנטין בפני קהל ביתי. ובאובייקטיביות מלאה אני אומר: לכו לראות הופעה שלו. מי שלא סומך על האובייקטיביות שלי, מוזמן לעיין ב<a href="http://stage.co.il/Authors/RaniShachar">דף היוצר</a> של רני באתר "במה חדשה", <a href="http://stage.co.il/Stories/204148">לקרוא</a> וכמובן <a href="http://stage.co.il/Stories/647349">לשמוע</a>, <a href="http://stage.co.il/Stories/606987">ולהאזין</a>. <a href="http://stage.co.il/Stories/610934">וזה</a> מוקדש לכל האקסיות באשר הן.<br /><br />לצערי אין תמונות הפעם.<br /><br />י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-121653005956786940?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-26591699888264447842006-11-20T01:27:00.000+02:002006-11-20T01:47:37.026+02:00<div dragover="true" style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://photos1.blogger.com/x/blogger2/3479/574217139000017/1600/589183/IMG_0030.jpg"><img dragover="true" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://photos1.blogger.com/x/blogger2/3479/574217139000017/400/693785/IMG_0030.jpg" alt="" border="0" /></a><br /></div><div dragover="true" style="text-align: right;"><span class="lyrics">זה קורה<br />כשהדרך מתמשכת<br />זה קורה<br />רק ללכת, ללכת<br />שום דבר לא ידוע<br />לא שנה, לא שבוע<br />רק לנוע לנוע<br />ולחשוב שהייתי יכול<br />לחזור על הכל<br />אבל בן אדם<br />זה קורה<br /><br />זה קרה<br />כשהדרך התמשכה לי<br />זה קרה<br />לא ידעתי איך זה בא לי<br />שום דבר לא ידוע<br />לא שנה לא שבוע<br />רק לנוע לנוע<br />ולחשוב שהייתי יכול<br />לחזור על הכל<br />אבל בן אדם<br />זה קרה<br /><br />זה יקרה<br />ואולי בסוף הדרך<br />שנראה, כי הדרך מתמשכת<br />שום דבר לא ידוע<br />לא שנה, לא שבוע<br />ולחשוב שהייתי יכול<br />לחזור על הכל<br />אבל בן אדם<br />זה יקרה<br /><br />(מילים ולחן: קראוס שמואל).<br /><br />י<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-2659169988826444784?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-38786366446887376622006-11-14T17:50:00.000+02:002006-11-20T01:46:00.344+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/1600/Picture%202.png"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 156px; height: 123px;" src="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/320/Picture%202.png" alt="" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">בימים האחרונים אני מקדיש די הרבה זמן להקמתו של הבלוג הזה. המכשול המרכזי הוא אחזקת בלוג בעברית. בנתיים התגברתי לא-רע על הבעיות, אבל ישנם עדיין שני חסרונות: האחד, הבלוג מיושר אך ורק לימין, מה שאומר שלערבב עברית ואנגלית, אפילו בפוסטים נפרדים, יהיה לא קריא; השני, שקשה לי להעריך עדיין מה תהיה הנגישות לכתיבת עברית במחשבים בהודו.<br /><br />להכן הקמתי על מערכת <a href="http://wordpress.com/">וורדפרס</a> <a href="http://ramayaana.wordpress.com/">בלוג מלווה</a> לבלוג הזה, שיתנהל באנגלית, ותוך כדי הטיול נראה איך השניים משתלבים. לינקים רלוונטיים יפורסמו בהמשך.<br /><br />י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-3878636644688737662?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-75637393620367938692006-11-14T00:24:00.000+02:002006-11-14T00:49:52.188+02:00<div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/1600/050617_MichaelPalinQAImbed_.hmedium.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 380px; height: 275px;" src="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/320/050617_MichaelPalinQAImbed_.hmedium.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />תמונה זו לקוחה מתוך "הימאליה" של מייקל פאלין, אחת מסדרות המסע שעשה הפייתון הותיק עבור הבי.בי.סי. מצאתי אותה כשדפדפתי בחנות בספר שיצא בעקבות הסידרה, והתבוננתי בנופים שבהם אני מתכנן לחגוג את יום הולדת 30. התמונה מיד שבתה את עיני: יש בה רגע נפלא של מפגש בין המערב לבין המזרח, וחום אנושי מחמם לב. מעניין אם הדלאי למה ראה את סרטי מונטי פייתון.<br /><br />י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7563739362036793869?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-59236130657166926712006-11-13T22:40:00.000+02:002006-11-14T00:47:57.500+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/1600/India14e_Thumb.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 132px; height: 222px;" src="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/200/India14e_Thumb.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">דברים לעשות לפני שנוסעים להודו:<br /><br />1. לדבר עם חברים שהיו שם. תודה לעדי, אורי ורני.<br />2. לקרוא המון באתרים ברשת, בהתחלה בעיקר באתר <a href="http://www.lametayel.com/">למטייל</a> ולאחר מכן ב<a href="http://www.indiamike.com/">אתר הזה.</a><br />3. ללכת להרצאה ב"למטייל" (מחיאות כפיים לדני המרצה. כשאני אגדל גם אני רוצה להיות). לקנות את ה"<a href="http://www.footprintbooks.com/SECTIONS/guides/book.asp?productid=259">הנדבוק</a>" של הודו (189 ש"ח).<br />4. למצוא באתר למטייל שותפה לטיסה (גלי), ולקבוע איתה למחרת בשגרירות הודו.<br />5. להתייצב בבוקר בשגרירות הודו (בקשות לויזה רק בין 9 ל11 בבוקר), רחוב הירקון 140 ת"א, פינת גורדון. להתאכזב קצת כשהפקיד האחראי מאשר לך ויזה לחצי שנה בלבד. אבל רק קצת. נוציא עוד ויזה בנפאל אם צריך.<br />6. לפגוש בשגרירות את גלי, ולאכול איתה ארוחת בוקר על הטיילת. לדבר איתה על החיים.<br />7. ללכת עם גלי לסוכנות נסיעות, ולקנות כרטיס לאותה טיסה (אלעל, רק בגלל המחיר, 849$).<br />8. לחזור לשגרירות הודו (איסוף ויזות רק בין 16:00 ל17:00 ביום העבודה הבא), ולקחת את הדרכון עם הויזה.<br />9. לחפש ספרים על הודו ומהודו.<br />10. להתחיל לכתוב את הבלוג הזה.<br /><br />ודברים שעדיין לא נעשו:<br /><br />11. חיסונים<br />12. ביטוח<br />13. לקנות מצלמה<br />14. לדאוג למוזיקה לדרך<br />15. לארוז תיק<br />16. לסרוק/לצלם עותקים מהדרכון, הויזה ההודית, כרטיס הטיסה<br />17. להגיד שלום לכולם.<br /><br />י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-5923613065716692671?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-12075202696862530012006-11-13T04:21:00.000+02:002006-11-13T21:34:29.621+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/1600/ramayana_children.gif"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 132px; height: 168px;" src="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/200/ramayana_children.png" alt="" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">מתוך כתבה <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-37887,00.html">בויינט</a>:<br /><br />"רמאיאנה - סיפורו של האל רמא ושל סיטה אשתו, הוא האפוס ההינדי החשוב ביותר, מעין אודיסאה שמעולם לא פורסמה בשלמותה בעברית. רמא הוא עוד אחד מגלגוליו של וישנו (האל הבורא, היוצר) והוא, להבדיל מקרישנה, האל הלוחם. בשל קנוניית אחים מוגלה רמא אל היער, ממלכת בעלי החיים, השדים והשודדים. הוא צד חיות ומלקט גרגרים בחברת אשתו. כשסיטה נחטפת בידי מלך השדים ונישאת אל ממלכתו באי ציילון, יוצא רמא להצילה בעזרת הנומן – האל מלך הקופים, במה שהופך למלחמת עולמות מלאה ניסים וזוועות. הראמיאנה היא המרכיב המשלים למהבהראטה (והבהגווד-גיטה) בביסוסה של הפילוסופיה ההינדית והיא גם הטקסט הפופולרי ביותר בתרבות העממית ההודית – היא מוצגת מדי שנה בתיאטרוני רחוב, בריקודים, ובפסטיבלים, היא עובדה להמון גירסאות קולנועיות, ודמויותיהם של רמא וסיטה מככבים בגלויות קיטש ובשירים.<br /><br />במהלך השנים תורגמו חלקים ממנו לעברית. "שיווה ביער האורנים" (הוצאת "כתר") למשל, היא אנתולוגיה של סיפורים קצרים וביניהם פרקים מתוך הרמאיאנה. גרסה ל"מהבראטה", האפוס הענק שמשלים את הרמאיאנה, ראתה אור בהוצאת "בבל" ("מהבראטה כפי שסופרה על ידי ר"ק נאראיין")."<br />י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-1207520269686253001?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4703986802688142743.post-73932825683399421852006-11-13T02:03:00.000+02:002006-11-14T18:12:55.996+02:00<a href="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/1600/rama.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://photos1.blogger.com/blogger2/3479/574217139000017/200/rama.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">ה"ראמהיאנה", לפי <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Ramayana">ויקיפדיה</a>, הנו אחד הספרים המקודשים ביותר בקאנון ההינדי, ואחד הטקסטים העתיקים ביותר בעולם. זהו צירוף של שתי מילים בסנסקריט: "ראמה", אחד מיצוגיו החשובים של האל, ו"יאנה", שמשמעותה הליכה, מסע, התקדמות. כלומר, מסעותיו של ראמה. במקורות ההינדים יש למילה "יאנה" משמעות עמוקה, בבטאה גם מסע כפשוטו, וגם את המסע הרוחני, ההתקדמות הרוחנית (קצת בדומה למילה הסינית "דאו", המוכרת בעברית כ-"טאו", שמשמעותה המילולית "דרך").<br /><br />בספטמבר 2006 מצאתי את עצמי חופשי, ללא מחוייבוית וכבלים, והחלטתי לנצל את הזמן הפנוי על מנת לצאת למסע נוסף, הפעם להודו. מאז שחזרתי בשנת 2003 מהמסע הקודם, למקסיקו ומרכז אמריקה, לא יצאתי את גבולות הארץ, למעט ארבע גיחות קצרות לסיני. ובהחלט הגיע הזמן. בתחילה חשבתי לחזור למרכז אמריקה, ולהמשיך להעמיק בהכרות עם חבל הארץ שכל כך אהבתי.<br /><br />אבל זה לא הזמן לחזור למקומות מוכרים. זה הזמן להתקדם, זה הזמן להפתח לתרבות אחרת, לנופים אחרים, לאורח חיים לא מוכר, לדרכים חדשות. הודו נמצאת אי שם בירכתי מוחי מאז למדנו עליה בשיעורי גיאורגפיה בסביבות כיתה ה'. האטלס בו התעמקתי במשך שעות בשמות המדינות שבתת היבשת, בתופעה המדהימה ששמה ההימאליה, במילה הזו, "אוורסט", עדיין נמצא פה בחדר. "בגלל שהוא שם".<br /><br />להודו יש שם לא טוב כיעד לטיול, כי רבים הישראלים שנוסעים לשם למסיבות, סמים, שרוואלים ורוחניקיות ברופי וחצי. אבל במרחב העצום הזה, ששטחו גדול משטחה של אירופה, ישנם כל כך הרבה מקומות שונים ומשונים, שככל שאני קורא עליהם עוד אני מבין שחצי שנה בלבד לא תספיק.<br /><br />התוכנית המתגבשת כעת היא להמריא מנתב"ג ב22 בנובמבר, בעוד כשבוע וחצי, לנחות בנדלהי ב23, ומשם לרג'אסטן, גואה, קרנטקה, קרלה, וטאמיל נאדו ככל שיספיק הזמן עד סוף פברואר. אז לטוס לכולכתה, ומשם דרך דרג'ילינג לסיקים. באפריל לבקר בנפאל, ולחגוג את יום הולדת 30 באנפורנה, ולאחר מכן להמשיך לאוטר פרדש ולאוטר אנצ'ל. זהו הזמן לחזור ולהזכר בשני פתגמים קלישאיים -אך נכונים: "כשאתה רוצה להצחיק את אלוהים, תעשה תוכניות". וגם: "החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלעשות תוכניות אחרות". אז אני אנסח מחדש: התוכנית היא לעשות חיים.<br /><br />למעשה, למסע העתידי הזה יש כמה מטרות. הראשונה היא: לשחרר. זוהי מטרה רוחנית, נפשית, אישית מאוד. בכל מסע יש מרכיב של התפתחות אישית, למידה עצמית וגדילה. הודו, אפילו יותר ממקומות אחרים, כך מספרים, מספקת מרחב מתאים לתהליך כזה. אני עדיין לא יודע אם זה נכון, ואיך. זה אחד הדברים שנגלה בדרך. ישנן מטרות נוספות, וכולן הן חלק מאותה התפתחות עצמית: ללמוד, לחוות, להכיר, וגם להגיע למקומות חדשים.<br /><br />הבלוג הזה נוצר במיוחד לצורך המסע. אני אשתדל לעדכן מדי פעם, בכפוף לנגישות הטכנולוגית, ובעיקר לזה שיהיה לי מה להגיד. אשמח כמובן לתגובות, אפילו רק רק לדעת שקראתם.<br /><br /><br />י<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4703986802688142743-7393282568339942185?l=ramayaana.blogspot.com' alt='' /></div>רםhttp://www.blogger.com/profile/13711206029538620630noreply@blogger.com3